זאת רק בדיחה...

אז... הבנתי שאני לא נאמנה לעצמי בהמון דברים.

זה התחיל במחשבה על יזיזות, פאק כמה שאני לא אוהבת את האקט הזה. אני מרגישה תמיד כל כך מרצה בו ושוכחת שאני לא בוחרת במקום הזה ממקום של בטחון ורצון להעניק לעצמי. אני בוחרת בזה רק כי אני תמיד מוצאת את עצמי ב"נתחיל מזה והוא עוד יאהב אותי", וואללה ממש לא. אני לא עושה את זה יותר, על הפאקינג זין שאין לי.

על הזין שאין לי. אני לא עושה יזיזויות, אני לא עושה אוקייקיופיד, טינדר, אני לא מכירה אונליין. אני יודעת מה אני רוצה ואני אקבל את זה.

באמת שno fucks given over this. מעכשיו.

גבר הוא גבר הוא גבר ואני? אני אחכה, בפתיחות וללא פאסיביות, לאחד שהוא גבר. אני אמשיך לתמוך בתפקידים מגדריים, אני אגדל עור של פיל ואלמד לא להיעלב מסיטואציות שהבאתי על עצמי. אני אדע לא לבוא ממקום של חולשה אלא ממקום של שוויון, לא קורבן אלא שווה בין שווים ופאקינג על הזין שלי. מי שלא רוצה מוזמן ללכת, ואם אני לא רוצה, הדלת פתוחה.

את כל אלו אמרתי בעבר ולא הבנתי מה המשמעות. לא הבנתי כמה אחריות והצבת גבולות לעצמי ולאחרים יש ב"על הזין שלי". הדלת באמת פתוחה לצאת ואני לא מחפשת שיישארו בחדר, שילכו, כולם, כי על הזין שלי.

זהו  קצת פרקתי