הסוד הקטן שלנו

היום בערב,

כשיצאתי מהמקלחת נמרחתי בקרם הפרחוני עם השמן גוף ועמדתי מול ארון הבגדים.

עיניי נחו על השמלה הקטנטנה שמקופלת בין בגדי הבית.

אני לא נוטה ללבוש אותה, היא קצרצרה, צמודה וחושפנית במיוחד.

פעם אחת שביקר אותי מישהו לבשתי אותה במחשבה פתיינית שמהרגע שיכנס לביתי עם שיבקר בתוכי יתקצר פלאים.

חזרה להיום- אני חושבת על כך שאתה הולך לחזור הביתה תראה אותי במטבח,

מקולחת ומבושמת עם השמלה הקטנטנה הסקסית.

אתה בטח תאהב את זה מאד, בטח תצמד מאחורי ותרים אותה קלות לשחק איתי תוך כדי חיבוק שלום.

ואם זה יהיה מושלם תכופף אותי על השיש ותוריד את המכנס עם זקפה שתפחה ברגע כדי לקחת אותי מהר וחזק.

בפועל לא נכנסת למטבח אפילו לתת לי נשיקה לשלום, ולא באת לחבק אותי מאחור במטבח (לא יודעת למה זה חקוק כי כאקט של אהבה ותשוקה), וזרקת איזה הערה נחמדה על השמלה אבל לא הרמת או הורדת אותה.

וזה בסדר,

אולי היית עייף מהיום, אולי הראש שלך היה במקום אחר, אולי לא בא לך לשחק.

אבל בעודי מנסה להרדם לידך בלילה השמלה עולה לי ומציקה לי- הפער בין הפנטזיה שלי למציאות היא לא אשמתך אבל היא כן מבאסת לי, 

אז אתה ישן אבל אני מספרת לך.

התפרסם היום סרטון של התצפיתניות שאני ממש לא רוצה לראות,

התמונות שלהן לא יוצאות לי מהראש מהרגע שהתפרסמו וכל הפחד הקיומי בעולם נצרב לי בתמונה הזאת ולא עוזב אותי מאז,

בהתחלה במחשביות אובססיביות ולאט לאט התכהה אך נוכח.

בהקשר הזה,

אני רוצה לחלוק משהו,

שאני בטוחה שעוד עוברות.

מאז התמונות של הילדות המסכנות האלה-

כמעט כל מין כוחני *בהסכמה* , מגיח רגע שהוא מטרגר אותי קלות.

המלאכיות האלה שאי אפשר לתאר מה הן עוברות לרגע עוברות בראש שלי.

ולא משנה כל הטראומות בעולם שאני עברתי,

על הגוף שלי!

ולא משנה כל הסיפורים והזוועות שהיו לפני,

זה צלקת אחרת, פועמת,

אפילו הגוף לא יכול להתעלם.

💛🎗️

הגוף שלי לא ירגע,

המוח שלי לא יפסיק,

הרעש הזה ימשיך,

עד שתחדור אלי- נירוונה. 

מחכה כל כך!

התגעגעתי אלייך,

התגעגעתי להיות איתך,

התגעגעתי להיות שלך.

לקח לי זמן,

עברתי איזה מסע,

אבל אני מוכנה.

נעלמו הספקות,

נעלמו ההסחות,

לא מעניין אותי אף אחד ושום דבר,

אבל הפחד תמיד נשאר,

איתו אתמודד תמיד אין מה לעשות.

איי לאב יו האנו ♥️

אני מתגעגעת אליך דווקא קצת אחרי שאתה הולך,

וזה הכי מפחיד אותי.

לתת לעצמי להרגיש אלייך שוב,

ואז מהר מהר לכבות לפני שהאש מתפשטת.

אני נזכרת שהאש הזאת מכלה.

"את תעשי מה שאגיד לך פרינסס?"

צוחקת ואומרת שלא (Tame me(

סתירה,

משיכה בשיער- על הברכיים,

אצבע מתחת לסנטר תרים את ראשי,

"עיניים אלי פרינסס".

הריץ רץ נפתח,

מוציא את הזין,

"את רוצה שאזיין לך את פה?"

מצחקקת במבוכה,

סתירה נוספת,

מהנהנת,

"תכניסי אותו פנימה זנזונת".

"כמה את זונה פרינסס? 

נכון הפושפוש שלך רטוב מהזין שלי שדופק לך את הגרון?"

*הוא נוטף*

בודק, מאשר-

מצמיד אותי לקיר,

חונק אותי,

כאפות בשדיים,

מסובב אותי עם התחת אליו,

ספנקים,

פינגור,

עוד קצת ספנקים,

מחדיר גם אצבע אחת בתחת שלי,

לוחש לי טינופת באוזן על כמה אני מיוחמת ואיך הוא הולך להשתמש בי תוך כדי שמפנגר אותי.

משפריצה.

מזיין לי את הצורה, פריימל, סוטה, כואב.

הפי אנדינג.

האהבה שלנו הייתה צבועה בגוון מיוחד,

אחד כזה שלא ידעתי מעולם כמה הייתי צריכה,

אחד כזה שהוא מעולם לא סיפק לפני.

הוא היה קשוב ושמר עלי תמיד, גם מעצמי לפעמים.

בהתחלה הייתי מגיעה אליו בימים של משמרת ערב ונכנסת לבית של בישולים ונינוחות, הקאזה.

הוא היא פותח לי את הדלת עם הסינר המגוחך שלו בנשיקה וחיבוק, לוקח ממני את התיק, מכניס לי כוס יין ליד ומגיש לי אוכל.

אחרי זה עברנו למתכונת חוץ,

הוא היה אוסף אותי מהעבודה ומביא איתו בקבוק יין שנסענו אלי, או סוגר לנו מסעדה שבחר מראש.

וכשסופש היה מגיע ואני נכנסת לפינות של חוסר החלטיות כמו שקורה לי, הוא נותן לי להחליט לא להחליט בלי ללחוץ עלי או להתעצבן, הוא פורש בפני אפשרויות ואנחנו זורמים יחד מאושרים ממה שלא עשינו או פיספסנו.

הוא נתן לי כל כך הרבה,

במחשבה, בעשיה, במתנות שאני אוהבת.

וזה מילא לי את כל האויר שבעולם בריאות הקטנות שלי.

היה לי דדי,

אחד יחיד ומיוחד,

והיום אפילו שאנחנו כבר לא, הוא עדיין בודק איתי כל אזעקה.

והוא היה זה שידעתי שאוכל להתקשר אליו כשהעולם היה גדול ומפחיד לרגע ונבהלתי נורא בשתיים בבוקר.

תודה 💓

אני כל כך מתגעגעת.

וכן זה רפרנס לסטונס,

אני יודעת שהוא יאהב את זה.

זה כאילו האיברים שלי הפנימיים עצובים,

אני מרגישה כל כך קטנה.

בתוך היום יום שלי התעייפתי מלהחזיק את עצמי כל כך הרבה זמן, כל כך לבד.

בתוך היום יום שלי התעייפתי להתנגד לאיש שאני כל כך אוהבת ואני פשוט יודעת שאסור לי לחזור לשם.

בתוך היום יום שלי הגוף שלי התעייף וכבר מתחיל לתת לי סימנים שהכל רקוב בפנים.

אני רוצה להרפות,

אני רוצה שמישהו יקח אותי לאכול, וישא אותי למיטה,

ילטף אותי, יאהב אותי, ילחש לי מילים יפות

ויקח ממני הכל.

מישהו שישאר לכרבל אותי לתוך הלילה והבוקר.

אני רוצה שמישהו יזיין את המחשבות והעצבות והמועקה הזאת החוצה, אני כל כך אוהבת את הניתוק הזה,

אני צריכה את זה.

משהו פשוט,

ולהרפות.

ראו אותה,

הביטו בסופה הזאת שהיא,

ראיתם פעם שקיעה זורחת?

היא חתיכות קטנות של פאר,

מפוררות בעולב רב.

ראו אותה,

מנסה להרים את הראש לא מבינה שאין לה סיכוי מול האוקיינוס,

ראו אותה מתיידדת עם המצולות.

לפעמים את צריכה לדעת להאכיל את עצמך במה שיש,את צריכה לדעת להזין את עצמך לפני שלמדת לצוד, לפעמים את מגלה שאף אחד לא יאכיל אותך ילדה.

כאילו הוא ידע,

כאילו הרגיש אותי,

קיבלתי סשן מלא ראשון.

הוא הודיע שמביא את המזוודה שלו,

התמלאתי בהתרגשות מטורפת.

ישבתי והשתכרתי לקראת בואו,

ולאחר דיון סוער על דברים ברומו של עולם דחפתי לו את הכוס שלי לפנים, הרמתי את השמלה והוא שכח על מה דיברנו בלהט רגע לפני.

הלכנו לחדר והוא נכנס למוד,

בג'נטלמניות מושלמת, תוך כדי נשיקות וחירמונים הוא מוודא איתי שאני בסדר על להיות קשורה.

הוא מוודא איתי שאני נותנת לו כתום כשצריך ומסביר שלא רוצה להגיע איתי לאדום.

"אל תזוזי "

הוא הולך ומביא את הציוד,

יד ימין נקשרת לרגל ימין,

הוא משחק איתי ואז מצרף את יד שמאל לרגל שמאל.

הוא מנסה איתי דברים, דוחק בגבול שאני לא רוצה לשחק בו אבל לא מצליחה שלא להתמסר אליו.

אנחנו ממשיכים עוד ועוד והכל מסחרר, הכל מטורף.

בסוף הוא אני על הבטן, הזין שלו סוחט אותי מבפנים ואני גומרת ומשפריצה ללא נפסקה עד שהוא שואג המשך שתיים שלוש דקות של גמירה פראית לחלוטין.

אנחנו מתחבקים ומתלטפים, אני כבר מכינה את עצמי לפרידה, יודעת שזה יגיע ומחניקה את הדמעות שלי.

אני רוצה שישאר לחבק אותי הלילה, 

אני צריכה להרגיש את חום הגוף שלו עוטף אותי אחרי שהענקתי לו חתיכה ממני,

אני רוצה ויודעת שזה לא יקרה,

אני צוחקת במקום,

קמה והולכת להשתין, מרחיקה את עצמי בכל דרך אפשרית,

אל תתרפקי עליו, אל תבקשי.

לילה טוב.