הסוד הקטן שלנו

אני 

צריכה

סשן

קשוח

ורך

ורע

וטוב

כזה שמפרק ומרכיב אותך מחדש.

מתפקדת על ספידים בעבודה,

מצליחה להיות אמא מכילה וכייפית,

ובערב...

לא בא לי שום דבר,

לא בא לי אף אחד,

לא מעניין אותי כלום.

אני קצת מוציאה את עצמי להתאוורר,

לשנות אוירה,

לשתות,

אני קובעת דייט, 

אני מבטלת דייט.

אני רוצה לרצות, אני מרגישה את עצמי שם בפנים מתחת למותשות הזאת, מתחת לעצב הזה שזורם לי בכל הגוף כל הזמן, מתחת לפחד והאימה.

זה בסדר,

אני משחררת,

גם ככה מותר לי להיות.

יש פה איזה ג'וק מסתובב מתחת למיטה,

ויש קצת רעשים מבחוץ,

ויש לי קצת קוצר נשימה,

ואני עייפה מאד וגם לא מסוגלת לישון וזה לא קשור לכל הדברים האלה.

אני בארץ זרה, 

לא רוצה לחזור ולא רוצה להשאר,

אני לא רואה איך החיים יחזרו להיות אותו דבר,

אני לא יכולה לדמיין שארגיש בטוחה שוב,

אני לא יודעת איך ממשיכים מכאן.

מנותקת, קפואה, עצובה והמומה.

הולכת לישון עם האור פתוח.

מחר נחליט איך ולאן ממשיכים מכאן.

מתגעגעת לבית.

קצת אהבה לא תזיק

אני רוצה הביתה

להתחפר שם

אצלך

כאילו כלום

לרגע אחד קטן לפחות לחזור לאור הזה.

אני לא מצליחה שלא להתגעגע,

דיי כבר 

תפסיק

לב

מטומטם

כואב לי

יצאתי מהדייט הראשון בתעופה גבוה, מידי.

הוא טס, פעמיים, ברצף, לא היה זמין במיוחד.

אני לאט לאט נחתתי, התרחקתי, התבאסתי.

הוא חזר וחטף קורונה, עוד שבוע עבר.

מפה לשם דחינו שוב ושוב.

היום הייתה לי שעה וחצי, פיתיתי אותו להגיע,

שלחתי לו תמונה שלי בתחתונים קוראת לו לבוא לכרבל אותי.

זה היה ברור שהוא יבוא ויזיין אותי, 

פעם ראשונה היינו בפומבי, בלי חדירות,

אחרי זה היה לנו ווייס סקטסטינג ואף וידאיו סקס.

גאד כמה אפשר לייחל למגע, נטרפנו.

תמימה שכמותי פתחתי בירה, 

אממה תוך חמש דקות כבר הייתי עירומה כשהוא יורד לי.

גאד, אני מרגישה הקלה לראות את הזין שלו, לחוש אותו, הוא מפתיע אותי לטובה, דיי מושלם למען האמת.

זה מצחיק ומתגמל במיוחד המפגשים עם אנשים כל כך קינקים ממקום ונילי.

הבנאדם אנס לי את הפה, הוא סוטה בקטע מחרמן כמו שייחלתי לעצמי.

הוא נדלק מהריר הסמיך שלי שנמרח על הפנים,

הוא תופס לי את השיער מרתק את הפנים שלי איך שנח לו, אומר לי מה לעשות.

אנחנו מזדיינים ובוהים בעיניים אחד של השני בלי להזיז מבט, זה כל כך חשוף ומחרמן ושמור לרגעים מיוחדים שאני לא מבינה איך זה קורה עם בחור שאני אפילו לא בטוחה שיודע את שמי האמיתי.

זה קצת מוזר לי, הקצב המסחרר, הזרות שמעורבבת באינטימיות, הגוף הזר הזה לידי שנראה לי שנרדם לרגע, שלא מחבק אותי אותו הדבר.

הכל קצת מוזר לי.

הוא מתאפס ומגמיר אותי בצורה מוזרה ומופלאה מהדגדגן, לא מרפה ממנו בנגיעות עדינות ואני מתפתלת ובועטת בו והוא לא מפסיק וזה כל כך טוב ובא לי להתפוצץ כמו איזה מטען אבל אני גם לא מצליחה.

זהו, אני צריכה ללכת, יאללה לך הביתה שיימלס.

מה קרה פה עכשיו לעזעל, זה לא היה כירבול.

לא עצובה,

לא שמחה,

לא רוצה לצאת,

לא רוצה להשאר,

אני לא אני?

אני הכי אני

באושר, בעוני, בפסגה ובשפל.

אני לא יודעת כבר כלום,

אני מנסה לשאול,

מנסה להבין.

שלא תבינו לא נכון, אני לא מבולבלת,

סתם אבודה,

בחרתי ללכת לשם, לאיבוד,

לא לגמרי זה נכון- קצת נבעטתי לשם 

ועכשיו אני בטיול הגדול הזה,

עכשיו אני אדם בעולם שמבין שאני עולם ומלואו,

אני מבלה איתי,

אני בודקת מה אני,

אני מטיילת.

אני לא אני?

אני כבר לא הוא,

ולא היא,

אני לא אף אחד,

אני כולם,

אני אני.

איזה גשם מוזר, איזה עולם מטורף.

איזה מן גשם ראשון חצוף ובלתי ניתן להתעלמות.

הגשם הזה כאילו הזכיר לי שאני בודדה,

איך גשם עושה את זה?

מה הקשר בין הגשם ללב שלי?

ולמה הוא כואב פתאום?

ואיפה המקום הזה שנהגתי להניח את הראש?

איפה המקום שהנחתי את כל האיברים והחושים ואת העצמי הגדול והמפוזר שהיא אני ויכלתי פשוט להרפות?

ואיך הזמן עובר כאילו מהר וגם לאט בו זמנית?

ומה אני רוצה בכלל?

וממש טוב שאני לוקחת את הזמן ולא רצה,

אבל פאק איט אף אחד לא מספיק מעניין אותי,

שומדבר לא מספיק מרגש אותי,

אני רוצה קירבה ומגע וגם לא רוצה אף אחד כמעט.

והחיים בווליום גבוה ואני כל הזמן בתזוזה,

ועדיין כאילו אין לי כלום,

אבל גם קצת יש לי הכל? 

ועכשיו קיץ עדיין, והדבר שהכי חסר לי בעולם זה להתכרבל, ועוד מעט כבר יהיה קריר וגשום באמת ואני יהיה אפילו יותר לבד,

אה הבנתי.

יש לי חברה חדשה,

היא מעולם לא הייתה עם נשים,

היא אישה מרשימה ומקסימה אבל יש בה משהו תמים שלא מודע לעצמו וטרם התנסה מספיק.

היא דיברה איתי על זה שזה מסקרן אותה ושהייתה שמחה אולי להתנשק איתי ולבדוק את זה.

עכשיו החברה הזאת מאד יפה, מבחוץ וגם מבפנים, אבל מה שבאמת באמת עושה לי את זה- זה לא זה,

מה שגרם לי לרצות לחקור אותה-

זה לראות איך היא נוזלת ממני,

להרגיש את ההתרגשות שלה ממני,

המחמאות הבלתי פוסקות שלה.

אז היינו באיזו מסיבה והתנשקנו והיה מאד נחמד, ואז נכנסנו לרכב בחזור והתחלתי לגעת בה ולחרמן אותה, היא זרקה את הראש אחורה והתמסרה לי ונזלה לי במושב.

"את שולטת אה?" היא שאלה אותי כשלא הרשתי לה לגעת בי חזרה.

כשאני בפרדיטור מוד שלי אני לא מרשה שיחרמנו אותי, אני צריכה את הריכוז הזה.

אתמול הלכנו למסיבה שוב, התנשקנו ונגענו אחת בשניה, איתנו גם השתלבה חברה נוספת  שהצטרפה אלינו לגיחות.

לקחתי את התמימה לשירותים, סגרתי את הדלת והתחלתי לנשק אותה שם תוך כדי שאני מצמידה אותה לשיש של הכיור.

היא הגיעה עם חולצה שנסגרת ברוכסן, עצמות הבריח שלה בלטו במיוחד וכשנישקתי אותם פתחתי לה את הרוכסן עד הסוף, התחלתי ללק את השדיים שלה, למצוץ לה את הפטמות ולנשוך,

אני מורידה לה מעט את המכנסיים, חושפת את התחתוני תחרה שלה ומתחילה ללקק את הפס שבין הבטן לתחתון, אני בודקת איתה לראות אם זה בסדר.

"אני רוצה להוריד לך את התחתונים" 

"אני מרגישה ממש מסריחה ומגעילה, לא כדאי"

"לא אכפת לי, ככה את טעימה לי"

"לא, אני לא מרגישה בנוח שאני ככה"

אוקיי.

אז קצת המשכתי לשחק איתה וסיימנו.

הבוקר אני קמה להודעה נרגשת ממנה שהיה לה מדהים ושהיא ממש רוצה שנמשיך ונקבע.

אבל אני? אני רוצה שזה יזרום, לא בא לי לקבוע, לא בא לי דייט עכשיו, בא לי ככה תוך כדי מסיבה באיזה בית תל אביב מפונפן על הכיור לזיין אותך עם הידיים שלי, לאכול אותך, כי אני בביסט מוד כאן ועכשיו.

פיספסת תמימונת.

חיכיתי לחמישי אחה"צ,

הוא הגיע ומאותו הרגע רק ניהיה לי רועש יותר.

פתאום רציתי להתחרט, לחזור רגע אחורה בזמן.

פתאום אני לא רוצה שיגיע הסוף שבוע,

הגוף שלי מרגיש עצוב וחלש,

אני לא רוצה לזוז בכלל,

אני רק רוצה חיבוק,

ליטוף בשיער (כמו שהוא היה מרדים אותי תמיד)

ולהעלם.