הסוד הקטן שלנו

 אתמול בפארק הלאומי בשעת שקיעה, גיליתי שאני יכולה לגמור פעם אחר פעם אחר פעם, מהדגדגן, מגבר

שהכרתי יום לפני.

גיליתי שאני יכולה להכנס לספייס מהתמזמזויות.

גיליתי שאני יכולה לגמור גם מהפטמות, מסתבר.

אני מתגעגעת אלייך לפעמים,

לחלקים בך,

לחלקים בנו,

לאיך שגרמת לי להרגיש.

לאיך שליטפת לי את הראש כשהיינו נרדמים.

לפעמים אני מתגעגעת ללהיות אהובה,

אני מתגעגעת לחיבוקים אמיתיים וטובים,

אני מתגעגעת לשקט הזה שהיה לי את המקום שלי.

פעם הייתי מערבבת בין שתי הדברים האלה.

פעם הייתי ממשיכה הלאה עוד לפני שזה היה נגמר.

פעם הייתי יכולה למצוא תחליפים טובים.

פעם הייתי חותכת ברגע, ממשיכה כאילו לא נחרב פה בית, ממש כמו שאתה עשית באופן הכי מטונף שיש.

פעם זה היה יותר קל.

היום אני יותר חכמה,

היום זה יותר כואב,

היום לא בא לי למצוא תחליף בכלל,

היום אני יודעת שאף אחד לא יתן לי את מה שהיה בנינו.

היום אני יודעת שאפילו שאתה יכול להיות חתיכת חרא ולגרום לי לשנוא אותך, אפילו עם כל זה אני יודעת שאהבתי, אהבתי חזק ועמוק ואני לא יכולה ולא רוצה להמשיך כאילו כלום.

היום אני לוקחת את הזמן ומתאבלת.

יהי זיכרך ברוך.

הוא יושב לידי ואני לא יכולה להפסיק לבהות בשרירי ידיים שלו, אני מנסה וכל פעם העיניים שלי זולגות לגבעות המוצקות האלה.

הוא מדבר והראש שלי נודד, אני מדמיינת את עצמי אוחזת ביתדות האלה, נועצת בהם את הציפורניים תוך כדי שהוא חודר אלי.

פוקוס קינקוש, את ילדה רעבה אבל תשתלט על עצמך.

הוא לא מפסיק להחמיא לי מהרגע שהוא נכנס, עם כל השליטה עצמית שלו הרגשתי את הרצון שלו אלי מתגבר ומתגבר.

דיברנו והוא צלל לי לתוך העיניים, עטף לי הנשמה עם ההקשבה והכלה האינסופיים שלו תוך כדי שהוא מלטף ומחבק אותי, אומר לי כמה שמגיע לי את הכי טוב.

אני מלטפת לו את הפנים, את הזקן, יש לו חיוך ממיס.

הוא מתחיל לנשק אותי והנשיקה הזאת כל כך מלאת תשוקה, הלשונות שלנו רוקדים אחת עם השניה, מסוכרנות, נעימות.

אני רוצה אותו כל כך.

הוא מחדיר את ידו מתחת לשמלה ומגלה שאני ללא תחתונים, דיי מהר הוא מרים אותי באויר כל הדרך לחדר ואז מניח אותי על המיטה ומתחיל לסעוד אותי כאילו מעולם לא אכל.

הוא מחדיר את האצבעות שלו ואני מרגישה שאני מתחילה לעוף רק מזה, יש לו אצבעות עבות והוא יודע היטב איפה הנקודות הנעימות.

אני מוצאת את עצמי משפריצה בפעם הראשונה מזה יותר מידי זמן, ואז הוא מתחיל את המופע, הוא יודע לתקלט לי על הגוף ולהוציא ממני גמירות בשרשרת נדירה.

תוך כדי הוא מלטף אותי במילים שלו, כמה אני סקסית ונדירה, כמה הוא חיכה לזה, כמה הוא עף.

הגופות שלנו משתפשפים, מזיעים, מחליקים אחד על השני, שנינו גונחים, נושכים, רוצים.

הוא חונק אותי אותי שוב ושוב- מתחיל לבסס את מעמדי בחדר, המבט שלו מתחיל להשתנות לארשת פנים הכה רצינית וסקסית שלו ששמורה לרגעים כאלה, הוא מחזיק לי את שתי הידיים ביד אחת שלו (הוא ממש ממש חזק)  מסתכל עלי במבט חודרני ומתחיל לחפור בי עם האצבעות עד שהמיטה מתחילה להתמלא, העיינים שלי מתגלגלות לאחור באופן בלתי נשלט, אני פותחת וסוגרת עיניים לא מצליחה להתפקס, נכנסת לספייס שלי יותר ויותר.

אני לא מאמינה כמה שאני רוצה להתמסר אליו, עוצרת את עצמי מלהגיד לו שאני שלו, שיעשה בי מה שהוא רוצה, אני נכנעת.

אנחנו מתהפכים, משנים, מתענגים אחד על השני, תחושת הזמן שלי אובדת לגמרי.

אני לא חושבת על איך אני נראית, על מה קורה עכשיו ועל איזה יום היום, שוכחת שאני נמסה להיות בשקט לא להעיר את השכנים.

אנחנו בריקוד משוגע שנמשך הוא גומר בפעם השניה כשהוא מצווה עלי לא להסיט את המבט ממנו, הוא גומר תוך כדי שהוא מסתכל הכי עמוק לתוך תוכי.

אנחנו נשארים בחיבוק, רעידות, חיוכים, התנשפויות, לא מפסיקים להתלטף.

אני נכנעת.

בהתחלה את בפאניקה מוחלטת,

את קשורה בתא המטען, יודעת שיזרקו אותך בשומקום.

הכל בך בוער ונלחם, אבל את לא יכולה להתנגד.

ואז מגיע הרגע, זאת רק את שם באמצע היער, 

עומדת ולא יודעת מה לעשות עם עצמך, 

יש איזה ידיעה פנימית עכשיו שאת תיהי בסדר,

את מפחדת, את עצובה, את לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל ואיך, אבל את תיהי בסדר.

ואז את מתחילה לצעוד עוד צעד ועוד צעד, 

מתמסרת ליער, 

הקול הפנימי מתגבר: יהיה בסדר.

והשמש שוקעת וזורחת כל יום שוב,

ואת כל יום קצת אחרת, 

את רחוקה מהבית שלך.

מי את עכשיו? איזה דרכים תבחרי?

את לא יודעת, אבל את מגלה את היער.

יהיה בסדר, את אומרת לעצמך, מחבקת את עצמך, ומאמינה לעצמך.

כן היער גדול ומפחיד זה נכון,

אבל את תיהיה בסדר.

מי שזה לא יהיה ❤️

אחרי כמעט שלוש שנים יחד,

שברת לי את הלב בפעם האחרונה.

לא נשבר לי הלב מאז שהייתי נערה,

הכאב הזה סוחף,

בגלים של הגעגוע אני נשברת וצוללת.

איבדתי את החבר הכי טוב שלי והעולם כאילו כלום מסתובב,

אין עוד בוקר טוב, לילה טוב וכל החיים הטובים האלה שעשינו באמצע.

האיש שלי, החבר שלי, הנשלט שלי, הדדי שלי,

האהבה שלי.

אני לא כועסת,

אני אוהבת אותך,

הלוואי והיית אוהב אותי ככה חזרה,

הייתי מוכנה להיות שלך עד הסוף,

בדרכי הלפעמים עקומה או לא נכונה,

ברור לי שאני רחוקה מלהיות מושלמת.

הלוואי והיית נותן לי להכנס לחדר הזה שאתה לא נותן לאף אחד ולשום דבר.

הקולר הכלובי שלנו ירד,

עוד צעד רחוק יותר,

אמיתי יותר,

הסוף.

אני לא נשלטת,

אני מפקידה בידך את המושכות עכשיו.

אתה לא תאלף אותי,

אני אתן לך לשחק איתי.

ואף פעם אני לא אתמסר לך טוטאלית בגופי ונישמתי,

אני פשוט בוחרת כרגע לאבד שליטה.

אל תבלבל לחשוב שאני רכוש שאתה יכול להיות הבעלים שלו-

זאת חתיכה ממני שנתתי לך.

אז אם בחרתי לשחרר,

אם אני רוצה להתמסר...

אז כדאי שתקח את זה בשתי ידיים ותראה לי את הדארק סייד.

התגשמות כל הקצוות!

ילדה, אישה, נסיכה, מלכה.

המקום שלי להחליט לא להחליט,

לתת ולקחת.

התגשמות החלומות ✨

תכין את עצמך,

בא לי לפרק