הסוד הקטן שלנו

בהתחלה את בפאניקה מוחלטת,

את קשורה בתא המטען, יודעת שיזרקו אותך בשומקום.

הכל בך בוער ונלחם, אבל את לא יכולה להתנגד.

ואז מגיע הרגע, זאת רק את שם באמצע היער, 

עומדת ולא יודעת מה לעשות עם עצמך, 

יש איזה ידיעה פנימית עכשיו שאת תיהי בסדר,

את מפחדת, את עצובה, את לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל ואיך, אבל את תיהי בסדר.

ואז את מתחילה לצעוד עוד צעד ועוד צעד, 

מתמסרת ליער, 

הקול הפנימי מתגבר: יהיה בסדר.

והשמש שוקעת וזורחת כל יום שוב,

ואת כל יום קצת אחרת, 

את רחוקה מהבית שלך.

מי את עכשיו? איזה דרכים תבחרי?

את לא יודעת, אבל את מגלה את היער.

יהיה בסדר, את אומרת לעצמך, מחבקת את עצמך, ומאמינה לעצמך.

כן היער גדול ומפחיד זה נכון,

אבל את תיהיה בסדר.