אני מתגעגעת אלייך לפעמים,
לחלקים בך,
לחלקים בנו,
לאיך שגרמת לי להרגיש.
לאיך שליטפת לי את הראש כשהיינו נרדמים.
לפעמים אני מתגעגעת ללהיות אהובה,
אני מתגעגעת לחיבוקים אמיתיים וטובים,
אני מתגעגעת לשקט הזה שהיה לי את המקום שלי.
פעם הייתי מערבבת בין שתי הדברים האלה.
פעם הייתי ממשיכה הלאה עוד לפני שזה היה נגמר.
פעם הייתי יכולה למצוא תחליפים טובים.
פעם הייתי חותכת ברגע, ממשיכה כאילו לא נחרב פה בית, ממש כמו שאתה עשית באופן הכי מטונף שיש.
פעם זה היה יותר קל.
היום אני יותר חכמה,
היום זה יותר כואב,
היום לא בא לי למצוא תחליף בכלל,
היום אני יודעת שאף אחד לא יתן לי את מה שהיה בנינו.
היום אני יודעת שאפילו שאתה יכול להיות חתיכת חרא ולגרום לי לשנוא אותך, אפילו עם כל זה אני יודעת שאהבתי, אהבתי חזק ועמוק ואני לא יכולה ולא רוצה להמשיך כאילו כלום.
היום אני לוקחת את הזמן ומתאבלת.
יהי זיכרך ברוך.
