הסוד הקטן שלנו

אני זוכר ששמעתי את השיר הזה כשהלכתי להופעה ההיא שכל כך חיכיתי שנלך יחד,

הזמנתי אותך אך לא טרחת להגיע,

היית עסוק בלכעוס עלי בגלל איזה שטות שהמצאת בראש שלך,

זה היה עוד שיברון לב אחד מתוך יותר מידי ש"הענקת" לי.

הייתי שם עם חברים שהקפצתי ברגע אחד, הם היו שם לחבק אותי כשהייתי הפתטית בקהל שבוכה כמעט כל ההופעה.

הם היו שם להזכיר לי שאני אהובה כל הפעמים האלה שאתה לא אמרת לי והתרחקת ממני,

הם היו שם להחזיק לי את היד כשאתה אמרת לי שזה הכל בראש שלי,

כבר חצי שנה שהסתובבתי כמו משוגעת, מאשימה את החוסר ביטחון שלי, את הפחדים שלי, את הרגישות שלי.

אני צריכה ללמוד להקשיב ללב שלי יותר כשהוא צועק לי סכנה (ולא לגברים שלא יודעים לתקשר).

ולמה אני כותבת את זה?

כי הייתי מאושרת,

כי אתה רחוק ממני שנות אור,

וכי אני כבר לא רוצה שתחזור בחזרה.