הסוד הקטן שלנו

אתמול בלילה דדי חיבק אותי חזק,

הוא אמר לי שהוא פה בשבילי,

אמר שהוא שלא יעלם,

אמר לי שהוא ידאג לקטנה שלו וישמור עליה.

הוא דיבר,

ואני נמסתי,

נמסתי מבפנים ומבחוץ,

רציתי לנשק אותו עד שהלשון שלי תגיע לריאות שלו.

דדי יודע בידיוק מה אני צריכה,

הוא משכיב אותי על הבטן ומזיין אותי חזק,

הוא מדבר תוך כדי, 

נותן קול לפנטזיות שלנו,

ובאופן פרדוקסלי, כשהוא מחזיק אותי חזק, אני משתחררת יותר.

כשאני מרגישה את המשקל שלו עלי, שהוא תופס את היד שלי, כשהוא מועך אותי, אני מצליחה לנשום יותר.

אני כל כך אוהבת את דדי שלי,

אני רוצה להיות ילדה טובה בשבילו,

אני רוצה להיות זונה קטנה וממושמעת,

אני גם לפעמים ממש ברטית בכוונה כדי שהוא יחנך אותי. גם את זה אני צריכה.

ואיפשהו בין החיבוק האוהב הזה שהוא לא מוותר עליו לעולם לבין הכאב שהוא מעניק לי,

בין שניהם אני מוצאת את עצמי.