האמת היא שעבר עליי שבוע מוזר. הייתי בתקופה כל כך עמוסה בעבודה שאני חושבת שהדחקתי דברים שהייתי צריכה לעצמי ואז כשזה נגמר הגוף פשוט הודיע שלוקחים הפסקה. בימים האחרונים יש לי קושי בלהירדם בלילה. זה תמיד התסמין הראשון של האפיזודה הדכאונית אצלי. זה ושאנשים מתחילים להחמיא לי שרזיתי. למרות שמאז שחזרתי מהודו אני די מקפידה לאכול ירקות ולשתות מים אז הגוף שלי יציב במשקל שלו. האמת היא שביום חמישי בבוקר התקלחתי פעם ראשונה אחרי 3 ימים. פשוט לא היה לי כוח להתקלח, משהו לא ברור.
(למי שדואג לי אז אין צורך, אני מטופלת ויש לי מערכת תמיכה חזקה)
רציתי לכתוב פוסט על הפליי שהיה ביום שבת. אני שונאת כשהמילים בורחות ברגעים האלה. היו לי 2 סשנים באותו פליי. אדון ה' כתב את כל מה שיש להגיד על הסשן הראשון אצלו בבלוג. מוזמנים לחפש ולקרוא.
אני רוצה לדבר על הסשן השני שהיה באותו לילה. זה התחיל בזה שראיתי סשן אימפקט מושקע בטירוף והתחשק לי גם. הבעיה היא שאני לא מסוגלת לבקש דברים שאני רוצה. יש לי איזה גמד קטן שיושב אצלי בראש ואומר "יעל סתמי ת'פה, לא מגיע לך כלום."
בכל מקרה הלכתי וביקשתי יפה מכות. זאת אומרת מלמלתי שאני רוצה מכות. אדון ה' שלח אותי לבחור 5 כלים לסשן. זה היה מרושע כי כשאני במיינדסט הזה אני לא כל כך טובה בלקבל החלטות. בכל מקרה הלכתי לפליי רום וניסיתי לבחור את הכלים העדינים יותר. אחרי זה הוא שם לי גאג ושלח אותי להביא את הקולר. אחד מהדברים שאני ממש שונאת בגאג זה העובדה הבלתי נמנעת שבסוף אני ארייר על עצמי. העובדה שאני לא יכולה לדבר לא באמת מפריעה לי כי אני יודעת להביע את עצמי יופי יופי עם מבטים וג'סטות.
אחרי שסיימתי להביא את הדברים נדרשתי להוריד את הבגדים הונילים שלי ולהישאר עם ההלבשה התחתונה שהייתה לי. בזמן הזה של הלילה כל מיני אנשים עברו לג'קוזי כולל ל' בת הזוג של ה'. כמובן שאדון ה' החליט לקחת אותי לאיזור שם ולעשות מופע לכבוד ילדת היומולדת. בשלב הראשוני של המכות קיבלתי החלטה מודעת לוותר על הקרב מול הריור ונתתי למה שיש שם לצאת. ל' ציינה את זה בקול וכמובן שהרמתי את הראש ונעצתי בה מבט זועם. אחרי עוד כמה סריות של מכות כבר התחיל הערפל המתוק של הספייס.
זה היה סשן קטן וחמוד. הוא קרה כי הבעתי את הרצונות שלי בקול אפילו שאני ממש לא טובה בזה. אני באמת שמחה על מערכת היחסים עם ה'. הוא ממש האלוהים שלי אז זה מתאים לי לקרוא לו ככה בבלוג.
אור ואהבה❤️
