ירושלים של זהב

^{באמת התרגלתי לזה שאין לי מנוי אבל אני לא יכולה להעלות תמונות. באמת רציתי לשים צילומי מסך, נו שוין, נשלח לחברים.}

אז יש איזה נשלט אחד שממש רוצה להיות נשלט שלי ואני עושה לו חיים קשים. לא מרשה לו לגמור, מתעלמת ובאופן כללי מתנהגת כמו חרא. בכל פעם שהוא מתבאס אז אני אומרת לו שהוא מוזמן לוותר ולהפסיק לנסות להיות נשלט שלי. 

נ.ב. נגמר לי המנוי עוד מעט וחבל שאני לא אוכל להעלות צילומי מסך:)

מטרילה בצ'אט כמובן

אז אני אובססיבית לאליזבת מוס וכתבתי לה חמשיר

אליזבת מוס אהובתי היחידה

 לאהוב אותך זו ממש חידה

את שחקנית מצוינת

 אפילו יותר מבנט

לסיום ארצה שתתני לי נשיקה חמודה

אז היום התחלתי לדבר עם זוג נשלטים חמודים והם הראו סימנים ברורים של סאב פרנזי ואני חושבת ששווה שכל האנשים, משני צידי השוט, יכירו את המושג הזה.

*************************************

סאב פרנזי הוא מונח חשוב ופחות מדובר בקבוצות ובאתרים בארץ, וחשבתי שהגיע הזמן להנגיש אותו לקהל הישראלי.

אז מה זה בעצם? מדובר בתופעה שכיחה אשר יכולה לקרות בכל שלב. התופעה נפוצה בעיקר אצל נשלטותים בתחילת דרכןם, אבל חשוב לזכור שהיא עלולה לקרות גם לנשלטותים יותר מנוסות.ים אחרי פרידה או אפילו תוך כדי מערכת יחסים.
מדובר בתחושת ריגוש (לרוב ראשונית) אשר מציפה ומכלה אותנו -התשוקה לנסות ולחוות הכל כמה שיותר מהר, מבלי להתחשב בגורמים חשובים ולפעמים אף עד סיכון הביטחון האישי.

הכניסה לעולם ה-BDSM יכולה לנחות עלינו כמו פצצה. אחרי המון מחשבות, חיפושים באינטרנט וחששות -סוף כל סוף חווים את זה פיזית. אנחנו נשטפים באדרנלין, אדרופינים ושאר כימיקליים נעימים. פתאום כל מה שמעסיק את המחשבות שלנו זה-BDSM ומתי נקבל את מנת הריגוש הבאה. הרבה פעילויות בדסמיות יכולות להיחשב כממכרות. אפשר להקביל את הסאב פרנזי לסוג של תופעת ״גמילה״ -במצב כזה תהיו עלולים לחוות נואשות להגשים את התשוקות שלכםן כמו מכורים לסמים. ממליצה בחום לקרוא את המאמר הנפלא של תומא, בו הסבירה על התהליכים שהגוף עובר במהלך ואחרי סשן.

סאב פרנזי עלול להוביל אותנו למקומות מסוכנים בהם כושר השיפוט שלנו קולקל וההתנהלות שלנו פזיזה וחסרת אחריות. כאשר אנו חווים סאב פרנזי, השולט/ת שאיתנו נתפש/ת כמוצלח/ת בצורה מדהימה, אנחנו חווים תחושת ״התאהבות״ הרבה יותר מהר ומוכנים לעשות כל דבר כדי לחוות את מה שיש לשולט/ת להציע.
.

אני די לא מאמינה שאני כותבת את הפוסט הזה. אבל יש גבול והוא נמתח כאן. אני לא מתכוונת יותר להיפגש עם אף אחד מפה, לא מתכוונת לענות להודעות. אני צריכה להתמקד בעצמי ואני לא מתכוונת לבזבז את מעט האנרגיה הנפשית שלי על נשלטים בכלוב. אני מתנצלת בפני הנשלטים הנורמלים ומקווה שתמצאו מישהי שלא התייאשה. בקיצור שלום ולא להתראות.

אני זקוקה לנהג במוצש הבא. הסעה משבע עד אחת בלילה. דלת אל דלת. ההסעה היא למסיבה של דורה. לא לזיין לי את השכל על מה אני נותנת בתמורה, זה מעצבן וביי. זהו תכלס.

אז קבעתי היום עם נשלט. אחרי שהוא התחנן כמה חודשים שאני אסכים לראות אותו. אז אמרתי לו לחכות לי בכניסה לדוד ילין בשעה אחת. הוא חיכה לי במרכז המסחרי ליד. נו בסדר, ניתן לו להינות מהספק. הוא לא הצליח להגיע כי משאית חסמה אותו. חיכיתי חמש דקות ואחר כך כתבתי לו שאני מגיעה אליו. ואז התקשרתי אליו מהמרכז המסחרי והחצוף ניתק עליי. בקיצור הדביל בזבז לי חצי שעה ועוד בשמש. מסקנה? לא לסמוך על אף אחד. חבורת מאונני מקלדת, כולכם.