|
|
|
ראיתי ציפור רבת הוד
נוצות צבעוניות לה לרוב
לא הרגשתי צורך לפחוד
ראיתי ציפור רבת הוד
לא ידעתי מאיפה העוצמה והעוז
לי היא גילתה סוד
ראיתי ציפור רבת הוד
נוצותיה החלו לנשור
אני חושבת שהתחלתי לבכות
אמא שלי מכרה את הבית שגדלתי בו במשך 26 שנים. מעבר הדירה בעוד שבועיים ואני כבר תקופה ארוכה באריזות. לכל ילד יש את השלב שהוא עוזב את הבית ואני תמיד השארתי חלק מהבגדים אצל אמא. קיצר מה באתי להגיד - סיימתי לארוז את הכל. יש לי בית אחד ואני מאוד אוהבת אותו.
אור ואהבה ❤️
יעל
חג עצמאות שמח ישראל 🇮🇱
1. החלפתי מצעים
2. שלוש מכונות כביסה + תלייה + קיפול (חוץ מהמכונה של היום בבוקר אבל זה עדיין מתייבש)
3. התקלחתי
4. התלבשתי יפה לעבודה
5. לקרוא ספר שקשור ללימודים
6. לאהוב את עצמי כמו שאני
בסוף לא באתי היום. באה אליי זקנה מהז'אנר מחוסר השיניים בתחנה ממול לתחנת הרכבת נבון.
"סליחה חמודה בואי תעזרי לי"
לא עניתי לה כי הייתה לי מוזיקה בקולי קולות באוזניות וגם כי נעצתי מבט נואש בשלט. אולי זה יגרום לאוטובוס להגיע מהר יותר.
הזקנה לא ויתרה.
"חמודה בואי תעזרי לי אמרתי"
הרגשתי הבל פה והסתובבתי לאחור. הזקנה הייתה לבושה בשל מחריד ומקומטת כמו דף של סופר מתוסכל מהמאה הקודמת. הורדתי את האוזניות והתכופפתי אליה:
"מה אמרת?"
היא חייכה ושתקה. חיכיתי בסבלנות, גם ככה האוטובוס עוד לא הגיע.
"חמודה בואי תעזרי לי"
מה יש לה לא הבנתי. אין לה שקיות והיא לא נראית לי מקבצת נדבות.
האוטובוס הגיע.
עליתי.
אולי הייתי צריכה להישאר.
היום החלטתי לעשות חזרה איטית לחיים שלי אז עשיתי רק דברים נחמדים.
במסגרת הדברים הנחמדים שעשיתי היום ביליתי שעתיים בלדבר עם אדם עדין ועם לב ועיניים טובות. הרבה זמן לא הרגשתי שאני עם כל כך הרבה אנרגיות חיוביות ממפגש בודד. החיים תמיד מוצאים דרך להסתדר בסוף.
אור ואהבה ❤️
יעל
(אין באמת קשר בין השיר לבין התוכן של הפוסט. סתם חשבתי שאולי מוזיקה תשפר למישהו את מצב הרוח המחורבן עד מאוד.)
קיצר איפה הייתי אה כן. היה לי יום מוצלח בטירוף. כאילו מוצלח בקנה מידה של לפני המלחמה הנוכחית (זוטי שהתחילה ב28.2). היום שלי התחיל בשיעור גרמנית שזה היה מגניב ללמוד משהו חדש לחלוטין. למדתי את האלף בית ומספרים וצבעים ואוכל. אה והיא הסבירה לי את שלושת כינויי הגוף בגרמנית, נראה לי שזה אותו קונספט כמו בעברית אבל אין לדעת. החלק המעניין בשיעור היום הוא זה שאני בכלל לומדת גרמנית כי המרצה אמרה לי שאני צריכה. (אמנם הטקסטים המרכזיים תורגמו לאנגלית אבל מלא טקסטים לא תורגמו ואם אני רוצה לעשות עבודה טובה אז כדאי שאני אדע לקרוא אותם).
אחרי השיעור ישבתי והמשכתי לשכתב את העבודה של הקורס שעשיתי על ישות וזמן של היידיגר. כתבתי על זה שהמוות הוא בעצם שיבוש במערכת וההם מנסים להשתיק ולהרגיע את החרדה. עשיתי את זה בעזרת ניתוחים של יצירות ספרותיות והאמת היא שאני די גאה במה שכתבתי. אני מקווה שהמרצה תיתן לי פידבק טוב ואולי גם חיובי אין לדעת. קיצר היום סיימתי להוסיף פסקאות כי מסתבר שאני כותבת מהר מדי ומברקי אז ניסיתי לשהות ברעיון. מדעי הרוח זה קשה שתדעו לכם. בחיים שלי לא התאמצתי ככה בלימודים נשבעת.
רציתי לקרוא עוד מהספר של דילתיי אבל נראה לי שנגמר לי הכוח להיום אז אולי ספר אחר ולישון.
אין לי מושג למה אני כותבת את זה כאן.
(סתם יש לי מושג, המשפחה שלי מהז'אנר הריאלי/מדעים מדויקים והם לא יבינו כלום ממה שאמרתי פה ונראה לי שיש פה לפחות בן אדם אחד שמבין עניין.)
אור ואהבה ❤️
יעל
שמתי לב שבשבועות האחרונים אני אופטימית ופסימית יום כן ויום לא. היום אני מיואשת. אין לי כוח ואני לא רואה מאיפה אני לוקחת עוד. סיימתי את כל המאגרים שגם ככה היו מדולדלים בתחילת המלחמה.
זהו, אין לי עוד מה לכתוב.
אני מתגעגעת אליך והלוואי והייתי יכולה לדבר איתך עכשיו. בטוח היה לך דברים טובים להגיד על הטלטלות שאני עוברת.
אוף איתך קטלב. פשוט אוף. אתה אפילו לא יודע שאתה הנשלט הכי טוב שאי פעם היה לי.
