טריגר אובדנות
***********
היא הגיעה אל המחלקה ביום חמישי. הייתי מאושפזת כבר שבוע והייתי ביום גרוע במיוחד. הזעם בתוכי לא נתן לי לדחוף אותו פנימה וצרחתי אי אילו פעמים אל הריק. בזמן משבצת דינמיקה קבוצתית ראיתי אותה חולפת במסדרון. ידעתי שהיא תיכנס אליי לחדר. הייתי לבד בחדר עם שלוש מיטות. לא טרחתי להיכנס לחדר שלי כי לא רציתי לדבר ולהיות סוציאלית עם אף אחד. קראו לי לדבר ושנעשה חלוקה של מדפים. נכנסתי והצבעתי על מדף יחיד - "בזה אני משתמשת, מוזמנת להשתמש בכל שאר הארון."
היא ישבה על המיטה עם מבט ריק מתוכן. אני מכירה את המבט הזה מבפנים. זה לא סימן טוב כשיש אותו.
ניהלנו שיחה קצרה על השמות של שתינו. היו לה סימנים של אזיקונים על הצוואר והיא הצביעה עליהם וסיפרה לי שהיא ניסתה להתאבד ואחותה הקטנה הצילה אותה. היא לא השתמשה במילה הצילה. בתמורה סיפרתי לה על הפעם ההיא שניסיתי להתאבד בצבא עם הרובה שלי.
אני מתגעגעת אליה. אני לא חושבת עליה כל יום אבל בזמן האחרון היא נמצאת שם יותר. הד של מה שהיה יכול להיות אם היא הייתה מצליחה לשרוד.