המבט.
היא חיכתה למבט.
למבט שלו.
היא אוהבת איתו את הכל.
את המשחקים,
הליטופים,
השיחות האינסופיות,
ההצלפות.
אבל המבט.
העמוק,
החודר,
המפשיט,
המשתק,
המנחם.
המבט המבין הכל ללא צורך במילים או הסברים.
מבין את הכאבים והרצונות.
מבט שיודע הכל.
מבט שנותן הכל.
למבט שלו היה עליה כוח.
כוח על.
יותר מכל סטירה, נשיכה או חניקה.
כשראשו פנה לכיוונה ועיניו ננעלו על שלה,
הלב שלה נמס.
התפוצץ בעוצמה.
ריאותיה התרוקנו מאוויר וכל הוויתה, כל כולה באותו הרגע הייתה שלו.
רק שלו.
עבורו.
למענו.
נעולה במבטו, היא הרגישה קטנה.
חשופה.
שברירית.
חסרת אונים.
משוועת.
אך עם זאת,
עטופה.
חסרת פחד.
שייכת.
מוגנת.
אהובה.
רצויה.
החום מתפשט בגופה,
הדופק מאיץ.
והוא עדיין מביט בה.
העיניים נעולות והמבט קפוא.
צמרמורת של התרגשות מטפסת במעלה גבה כשעיניו זזות קלות לעבר הרצפה וחוזרות אליה מיד.
מבלי לחשוב,
בצורה אינסטינקטיבית כמעט,
ירדה על בירכיה, משלבת ידיה מאחורי גבה.
ממתינה.
מבטו חודר אליה,
מהפנט.
הציפייה גוברת והיא מרגישה את אזור חלציה בוער.
הוא מתקרב.
לאט צועד לכיוונה,
ומבטו לא מרפה ממנה לרגע, שורף את נשמתה, קורא לה, מושך אותה.
מביט בה מלמעלה, פניו ללא ניע. אינן מסגירות דבר.
הוא אוחז בצווארה ומעמיד אותה מולו.
ליבה מפרפר בחזה בהתרגשות, גופה מזדקר.
היא מרגישה את ירכיה נרטבות.
מקרוב,
עיניו רכות, מבטו חומל ועיניה בורקות מהתרגשות.
ידו עולה, מתקרבת.
גופה נדרך,
מצפה.
נשימתה נעתקת.
מוחה משתולל.
דוהר.
ידו נוגעת.
הוא ליטף את פניה ברוך, עוטף את לחייה, עובר בשערה לעבר עורפה.
ידו השנייה עדיין על צווארה ובעוד עיניי שניהם נעולות בכוח משיכה בלתי נראה, קירב אותה אליו והצמיד את שפתיו לשפתיה.
נעצמו העיניים.
והיא,
היא שוב נשמה.
🐲🐲❤️🔥🐲🐲
