לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Night Fury

חוויות, פנטזיות וכל מה שביניהם.
לפני 4 שנים. 20 באוקטובר 2020 בשעה 15:13

נזכר בלילה.

שוכבים מחובקים, מרחפים. 

מוצפים ברגש. 

אחרי אינטנסיביות של שעות שרק אנו מסוגלים לייצר. 

בין ערות לחלום.

מדברים.

משתפים.

צוללים וקמים.

במצב תודעה פתוח, המחשבות זורמות גם ללא מילים, והמילים הנאמרות חודרות עמוק.

המגע תוך כדי שינה. הכירבול.

הליטוף הלא רצוני והבלתי פוסק.

לשמוע את הנשימות, צלילי העונג במגע. להריח ולהיצמד. להתעלם מהכל.

איתך.

את!!!! 

הגוף שלך קורא לי.

הצוואר, החזה, הישבן המושלם שלך. 

שלי!

 

כשאת מרטיבה אותי, מספיגה אותי בהתרגשות שלך. כשהחום נוזל ומאחד אותנו לגמרי, לא משאיר מרווח ריק ביננו.

 

כשהמבט שלך, מתקבע עלי ואז מתפוגג בהנאה, בשכרון חושים.

כשהידיים שלך עוברות עלי, בעדינות, בליטוף, בנעיצת ציפורניים.

כשאת צועקת וגונחת כמו חיה, וכשאת ולוחשת לי בהתמסרות טוטאלית.

רוצה את כולך, את גופך, נשמתך וליבך. 

את הילדה שבך, האישה המושלמת שאת ואת חיית הטרף שיוצאת ממך כשאת איתי.

את!!!

 

את כבר בדרך?

 

🖤🐲🖤

לפני 4 שנים. 17 באוקטובר 2020 בשעה 23:17

אחרי שאתמול, יושרו קצת ההדורים ביננו, ושנינו פרקנו את אשר על ליבנו,
עברנו לחלק....האומנותי....

בלי הרבה מחשבה או תכנון,
פשוט קפצנו, תרתי משמע, ופרקנו. ופירקנו. בספונטניות, בתשוקה וברגש שהיה אצור שבועות.

כמה אני אוהב לראות אותך מתחתי.
שלי!
פעורת עיניים ופה , חסרת נשימה. מתרגשת ולוחשת.
נלחמת בעצמך, מתמסרת. רוצה עוד ולא מאמינה.

לכל נגיעה שלי בך, נראה שיש מחיר.
מחיר ענוג.
מענג.
מרטיט.
כל חיכוך שלנו ואת ממריאה.
מתרגשת.
מספיגה אותי בהתרגשות שלך. בתשוקה שלך. בתמצית שלך.
כשאת גומרת בגללי זה מכניס אותי לטראנס. לאקסטאזה.
עוד ממך!
כשאת לוחשת, מייללת לי, מתחננת אלי, מתמסרת.
אני שלך.

ואני, אני כולי שלך בדיוק באותה המידה.
מהנשיקה לנשיכה. מהליטוף לנעיצת הציפורניים.
לשקוע בך.
לטבוע בך.
בריח שלך.
בנוזלים שלך.
בך.
את! רק את!

כשהמצעים סתורים ורטובים, כשאנחנו דביקים ומתנשמים, כשזה לצד זה שוכבים מחובקים, מחוברים, מולחמים, חולמים.

אלו הרגעים היפים ביותר בחיים.

🖤🐲🖤

לפני 4 שנים. 17 באוקטובר 2020 בשעה 11:29

ביקום שלנו אין כלום, אבל והוא מלא. כל כך מלא.
אין מקום לשום דבר ביקום שלנו, כי אנחנו ממלאים אותו עד אפס מקום.

באהבה, תשוקה, דאגה וחלום.

החיבוק העוטף, המגע המנחם, המבט המכיל, המבין, העורג.
השיחה הייחודית, הזורמת, ההומור הפסיכי, ההבנה האמיתית, החיבור.

החיבור המיוחד שלנו, בכל כך הרבה רמות ורבדים.
בלי מילים. לא צריך.
מבט, תנועה, נגיעה, לחישה ואנחנו כבר במימד אחר.

מעבר לזמן, לגיל למצב. מעל לכל השחור, מחוץ למציאות, ליד העולם.
שוכבים. מחליפים מחשבות.
נוגעים. מבעירים תשוקות.
אוהבים בטירוף, מחליפים מבטים.
השפתיים נוגעות הגופים מתחברים.

כשאת ואני מתאחדים, זו הרגשה שאין דומה לה.
ילדה, אישה, מאהבת. מפנקת, ביישנית ומופקרת. מתמסרת ומבקשת, משחקת, מקבלת, לוקחת ונותנת. הכל.
הכל מותר ואין גבול. לאן שהרגש יקח, לשם נגיע. בלי עכבות, בלי שיפוטיות, אבל עם המון פליאה, עוצמה ותשוקה.

כשאנחנו מחוברים, החומות נופלות. מתרסקות לאבק ונעלמות. אין חשיבות לכלום. אין כלום. רק את.
את שנותנת לי להיות אני.
ילד, ואבא, מאהב וחבר, חיה מטורפת,יוצר עדין וסתם סוטה.

העדינות, החייתיות, הילדותיות, הדמיון והאופטימיות יוצרות בך שלמות. מושלמת.
איתך אני הגיבור שרציתי להיות, הגבר שתמיד התחבא והכי שלם שרק אפשר.

לא שבע ממך. כל פעם מחדש, נשאר המום מהעוצמות המשתחררות מאיתנו.
אני ניטרף מהמגע שלך, מהתגובות של הגוף שלך אלי.
ההתמסרות שלך מבעירה בי אש.
לקחת אותך, לעשות בך כרצוני ולהבין שזה בעצם רצונך.
כשאת הולכת, לא בא לי לשטוף את הריח שלך מעלי. שישאר. שיזכיר לי. שלא תעלמי, תתנדפי. שתשארי עוד קצת פה איתי.

ויש לנו זמן ביקום שלנו.
כמו נצח.
כלום לא משנה ביקום שלנו.
אנחנו אפילו מתעוררים יחד ביקום שלנו.

והשעון לא מפסיק.....


🖤🐲🖤

לפני 4 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 11:19

תני לי סטירה ומכות, נשיכה.

תני נשיקה וליטוף, תחנקי, משיכה.

תסתכלי בעיניי ועלי תרכבי. תנעצי ציפורניים, בגללי תירטבי. 

תשפריצי עלי, תגנחי בטירוף. תתמסרי את אלי, למגע, לליטוף. 

קחי אותי, כדי שאוכל לקחת אותך. קחי ממני הכל, את כולי, זה שלך. 

לגלות נשמתך, מה מתאים, מה נכון.

מה יוביל את שנינו בדרך, מה יתן את הטון.

לאחוז בשדייך, להרגיש את גופך. מתפתל, מתקמר ומקרין את חומך.

לנשק את פנייך, שפתיים, צוואר.

לטעום בך כל חלק ואני מאושר.

יכול להמשיך ולכתוב עוד שורה, פיסקה, מגילה.

אצלי בראש הדרקונית ממריאה.

 

געגועים, זכרונות, ותקווה לעתיד.

להמשיך להרגיש ולהיות פה תמיד.

לפני 4 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 11:19

הגעתי לצומת. המסלול לא ברור. המון רעשים ואורות, הבטחות ותקוות והמון נסתרות.

הערפל הארור הזה מקהה את חושיי. את יכולותיי הוא מערפל. משתק אותי.

גורם לי לפקפק בעצמי, בדרכי, בנשמתי. גורם לי לחפש תשובות מסביב, בעבר, בכאב.

מחזיר אותי לאחור. לצער, לאובדן, לעלבון, לחוסר השייכות, להרגיש תלוש. 

והדמעות יורדות כשהגלגלים טוחנים. זולגות ומטפטפות. לפעמים נספגות ונעלמות, לפעמים מכתימות ומקלקלות.

אני מרגיש ריק לפעמים.

מתוכן.

מחיים.

מרגש. 

כאילו דעכה בי האש. הכור כבה. שאין לי כלום. בי כלום.

כן, זה הדיכאון שלי מדבר. אני מכיר אותו. הוא שד גדול. בן זונה של שד. לא מעניין אותו כלום. מגיע ומתיישב. כבד ונוכח ולא נראה לאף אחד מלבדי. 

עוד מעט הוא ילך כנראה, אבל כשהוא פה, הוא הורס לי הכל.

בהתנהגות, בגישה, ביחסים, בי.

לקח לי זמן לאתר אותו. להבין אותו. לפרק אותו. עדיין מנסה.

גם הייתי חולה, גם הייתי לבד. נלחמתי בהכל איתו על הגב. כשלבד הוא כבד. הוא מציק, הוא נורא.

סוחט ממני כל הכרה. סוחט כל דמעה, כל רגש, כל פעולה. 

שעות בשיחות במוחי הקודח, נלחם בכולם, בהכל וצורת.

This is not what I signed up for...

תקוע בלופ, כל יום כל דקה. לא נגמר כלום. כל הזמן הפתעות. נפגע. לוקח ללב. לאגו.

לולאה מתמשכת של שיגרה ארורה, מציאות הזויה בעולם שכבר מזמן איבד את עצמו לדעת.

יש לי חור בלב שלא נסגר, ודליפה מהפרצוף שבאה והולכת בלי להודיע.

הכל מרגיש כאילו מחליק בין האצבעות ואין לי שליטה על כלום.

מה להוכיח? למי? למה?

כבר מזמן אמרתי שאני לא מפה. כלום לא נראה לי הגיוני.

רוצה רק לישון.

אני חי בעולם משלי. מילדות. עם חוקים משלי. לפעמים אני לא מבין את העולם זה לא מתיישר עם ההבנה שלי. לא יודע איך להסביר את זה.

אני ילד פגוע שמאמין בכוחות על וקסם. קשה לי בעולם המחורבן הזה. עולם שבנוי על שקרים ומסכות, על סכינים ומזימות. על חומריות ומספרים.

הכל יעבור, וגם זה יסתדר, אבל בדרך אני מרגיש שאני מאבד חלקים מעצמי ונהרס.

מקווה שתגיע עלייה בקרוב. שהסערה תפיל כמה חלקים של הפאזל למקום. שיהיה איזה רמז לבאות.

 

סיימתי לבלבל את המוח, לכולם קשה.

לפני 4 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 11:18

מחפש את עצמי בעצמי וחופר .

מי אני, מה רוצה כבר לא ממש זוכר.

קצת נמאס לפעמים לשחק ת'משחק. 

שחררו אותי כבר. מרגיש לכוד כמו חרק.

לא רוצה לשתף, כבר נמאס לדבר. רוצה שהכל יעבור ומהר.

ויתרתי, ירדתי, שחררתי הכל. עדיין, מרגיש שנלחם בהכל.

עצות מכולם מקבל כל היום, ובסופו של היום, נשאר לבד לחלום.

לא היה לי דבר, והשגתי הכל.

עדיין מרגיש שהחושך גדול.

לפני 4 שנים. 28 בספטמבר 2020 בשעה 21:59

מביט אל החושך, לתוך האפלה.
מביט, עמוק לשחור, מחפש בו תשובה.

מה יש שם בפנים , בתוך האטום? נצנוצים, הבזקים, כמו כוח רדום.

מחפש מענה בעצמי, מבפנים. שיסביר, שייתן להבין מה מתאים.

לא לכולם, רק לי, לעצמי.
מהיכן אשאב כוח להרים את ראשי.

אהבות יש מליון, וגם זה לא מספיק.
ודמעות שוב חוזרות את גרוני להחניק.

החיים, מסביב, מסלולם נעצר.
ממתין לראות מה יקרה פה מחר.

וצולל אל החושך, מנסה לקבל.
מענה ותשובה מהשר האפל.

החושך סמיך ואפל וצפוף.
מחשבות מתחילות להציף את הגוף.

מתחיל לו מסע לעמקי נשמתי.
בדרך אנסה לכוונן את עצמי.

להיות, להמשיך, להבין, לשחרר.
מתקרב אל האור בתחתית הבאר.

והאור העמום מתבהר,מתקרב.
שני עיגולים זוהרים מרעידים את הלב.

זוג עיניים צופות בי ואני מתמקד.
מביט לעצמי בעיניים, מאמץ את השד.

לא מצאתי תשובות שם בחושך, מצאתי אותי.
לא חזרתי אחר, החזרתי מישהו איתי.

🖤

לפני 4 שנים. 28 בספטמבר 2020 בשעה 21:59

כותב חוויות, מאוויים, רצונות.
מחבר את הכל לסיפור אגדות.

בוחר במילים שיביעו הכל.
בורר מתוך הפיסגה והשאול.

משמחה, מחלום, ממציאות, מכאב.
מתסכול, אהבה והכל מהלב.

חושב על פנטזיה, מעלה זכרונות.
מעלה על הכתב גיבוב אותיות.

מנסה שתבינו, תראו, תפליגו.
יחד איתי לעולם בו תבינו.

שיגע אצלכם בנקודות אפלות.
שיאיר אצלכם ויצית להבות.

מכוון, מלטש, עורך גם תמונה.
יוצר לי יקום. מציאות מקבילה.

התמהיל של דמיון, מציאות, חוויה.
מקווה שאתכם ייקח למסע.

מה קרה? מה היה?
מופנה זה למי?

זה שלי, לעצמי.
או פרי דמיוני...

🖤✍🖤

לפני 4 שנים. 28 בספטמבר 2020 בשעה 21:58

נשיקה, חניקה, משיכה וליטוף.
לוקח הכל, השבור, העטוף.

את גופך השלם, הנשי השופע.
את מוחך החריף, את נפשך, את התסכול והדמע.

לענג ברגש, בתשוקה, בטירוף.
בעוצמות נדירות, מרעידות את הגוף.

להעניק אהבה, הכלה וכאב.
הכל מהכל, בו זמנית. לגוף וללב.

לעשות בך כרצוני, בשבילי, בשבילך.
לראות אותך מתפוצצת עלי, להרגיש את חומך.

לחנוק אותך, לחדור לעיניך.
לצלול במבט לנשמתך, לאפילה בצללייך.

לאחוז
לנער
לעצור
להביט.

להרגיש
להצמיד
להמשיך
להקניט.

לשחק משחקים, יש זנבות, כיסויים.
של גורה, של ילדה בהרבה מצבים.

יש לי גם חבל, אזיקים וקולר.
אותך לקשור ולזיין עד מחר.

לאלף אותך, אם צריך כשתהיי סוררת.
עם השוט, עם הכף, או סטירה מצלצלת.

לפנק, ,לענג, לאהוב כשאת מתמסרת.
כשתצליחי לשבור עוד מחסום, לכבות עוד גחלת.

בהתמסרות אלי את הכי משוחררת.
שולטת דרכי, את נשמתי מקבלת.

תמיד להגשים ולהיות שם ברגע.
אין מחר, לא אתמול, כלום. רק כרגע.

כשחוזרות הנשימות וחוזרים אל הזמן.
נשארים החיוך, הדימעה, הסימן.


🖤👹🖤

לפני 4 שנים. 28 בספטמבר 2020 בשעה 21:57

מחפש את הנפש שתהייה תאומה.
שתבין, שתרצה, שתהיה חברה.

שאותי תקבל, תעריך תפנק.
שממני תדע לקחת ספק.

שתוסיף לשלם, תשפר ותגדיל. כך יחד נוכל את הכל להכיל.

כל כאב, כל אתגר, במשותף נעבור. כל אחד בתורו יעלה מן הבור.

התמסרות, בטחון ותשוקה אדירה. חברות, קירבה ומלא אהבה.

לדבר לחזק, לאהוב ולצחוק. כשהשלם הוא גדול שום דבר לא רחוק.

לפנטז חלומות, לבנות ייקומים.
לשוחח שעות על דברים עגולים.

לצחוק עד דמעות, כשכואבת הבטן.
לשתף כל כאב לשלח כל רסן.

לחוות חוויות, התרגשות ילדים. לממש חלומות בלי הסברים.

להיפגש בסתר כמו גנבים ולהסתובב חופשי כמו זוג דרקונים.

יוצרים את האש בתשוקה, במגע. לעולם לא תכבה הלהבה בנשמה.

רוצה לאהוב, בכל הצורות. לחבר אותך אלי בצרור שלשלאות.

הכל מהכל, התמונה הגדולה.
את אמיתית? את נמצאת?
אולי כבר נקבע?


🖤🤍🖤