לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 21:58
כאילו עברו שנים
וכאילו לא חלפה אפילו דקה.
החיוך, העיניים , המבט,
הרגשת הלהבה.
הדליקה.
וכל העולם נעלם.
כלום לא קיים,
לא חשוב,
לא משנה.
הכל טבעי
ומושלם
ורגיל כך נדמה.
כאילו תמיד היינו ותמיד נהיה.
זה חזק מאיתנו.
תמיד יהיה.
הגנבנו ליטוף ומגע, כאילו אסור.
בריגוש, ובמתח נלחמים באש התנור.
וכל נגיעה מתמשכת, לחיצה וליטוף,
שולחת אצלנו גלים של אש וטירוף.
אל מתחת לחולצה, לגב, לקצה הישבן המושלם.
מרגיש אותך מתפתלת, נמסה, מחליקה מהעולם.
הגוף שלך אלוהי,
מדהים
ושלי.
כל סנטימטר,
מילימטר,
מבחוץ וגם הפנימי.
חלקה ושופעת,
מתכרבלת ומשוגעת.
הכי אישה שאפשר לבקש. יפיפיה, חושנית ומלאת רגש ואש.
את מוציאה ממני שדים באישור.
מביטה, מתענגת, נעלמת לתוך הסיפור.
ובמיטה,
כשנשכבת,
מיד הרחתי אותך מרטיבה.
את הבגדים תלשנו,
תוך שנייה נשארת עירומה.
והתחיל הריקוד,
הנשימה התגברה.
את כולך לטעום,
לנשק.
לעשות אהבה אסורה.
לחוש אותך בידיי, מתפתלת.
מאצבעותיי משתגעת, ממלמלת, נוזלת.
מעניקה לי אותך,
את כולך,
מבקשת , "חזק!"
ואני כבר מזמן חושק וחולם ורוצה שוב אותך.
חודר ונכנס, מתהפכים, את רוכבת.
והפה, והתחת מלאכת מחשבת.
המזגן מאכזב ואנחנו נוטפים.
לא עומד בקצב שלנו, בטירוף החושים.
משחקים בכוחות ואת לי מתמסרת,
רק עוד ועמוק ופראי מבקשת.
נדבקנו ביחד
בנוזלים,
בחיבוק ומשיכה.
והשעון מצלצל,
התנפצה הבועה.
האם היה זה חלום?
או התגשמות מטורפת.
הריח שלך עוד עלי אהובה.
מרגיש כמו חיה טורפת.
אצלול בדמיון לבקר.
עד לפעם הבאה.
להזדמנות.
להתחבר.
🖤🔥🖤
