יושב פה איתך, ואת כל כך רחוקה.
רואה אותך בעיני רוחי. מרגיש אותך מלטפת אותי.
מדמיין יקום מקביל, יקום בו את לא צריכה ללכת כשמגיע הבוקר. כשעולה האור.
יקום בו אנחנו קמים יחד, אחרי לילה של טירוף חושים.
רוצה להביט עליך נרדמת,
להסתכל עליך ישנה ולראות אותך מתעוררת.
מדמיין יקום של שנ"צ ביום שישי, אחרי סקס צהריים מטורף.
מדמיין את הפנים שלך, את המבט שלך עלי.
את הברק בעיניים שלך כשאני לוחש לך דברים מטונפים באוזן.
את פה, אני שומע אותך. מיללת, נבוכה, מחורמנת.
אני מרגיש אותך. נוגעת בי, מלטפת לי את הפנים והזקן.
מעבירה את ידך בשערי, מהפנטת אותי.
נוגעת בכל גופי, מצמררת, עוטפת, שורטת.
ובכל נגיעה, ליטוף או נעיצה, את נכנסת עמוק יותר לתוך נשמתי. לתוך ליבי.
הריח שלך נמצא באפי, התחושה שלך, החום שלך, דוהרים לי בוורידים.
מתי שוב?
נתחבר, נתאחד, נתגלגל ונחריב?
מתי שוב?
כמו שתי חיות טרף נתבוסס בנוזלים שלנו, במיצים שלנו, בעצמנו.
את בוערת בעצמותיי, דמותך, אופייך, נפשך, כולך.
רוצה לחדור אליך, לגופך, לנשמתך.
לאהוב אותך עד אפיסת כוחות ולהשתמש בך עד שהשמיים יתפוצצו.
את העולם נעלה בלהבות יחד, עם הרגש הזה.
דמעותייך שלי לאסוף,
לקרב אותך אלי,
לחוף.
🖤🤍🖤