לפני 4 שנים. 22 בספטמבר 2020 בשעה 22:34
כואב ועצוב
חולה ולבד.
בסופו של יום
זה אני, אף אחד.
מי יחבק, ילטף,
כשארעד.
שוכב במיטה,
מתהפך צד אל צד.
כשחם, וכשקר, כשלוחץ בחזה, שרוע בחושך סתם מקווה.
לחום, למגע, למבט החומל.
לקצת אהבה שעל הסבל תקל.
נשארתי לבד, הכל מרחוק.
והקול, לא יוצא המחנק הוא עמוק.
דמעות של תסכול, אכזבה וכאב.
מרגיש שעוד פעם נשבר לי הלב.
לבד לפעמים מרצון, זו שלמות.
אבל לפעמים הלבד מרגיש כמו למות.
מרוב אנשים לא רואים בני אדם, ושוב מחליטים שעוצרים ת'עולם.
איך ממשיכים, מתקדמים?
כשיש אי ודאות בכל כך הרבה מימדים?
אין לי תשובות.
כרגע, רק כאבים.
🖤
