ביקום שלנו אין כלום, אבל והוא מלא. כל כך מלא.
אין מקום לשום דבר ביקום שלנו, כי אנחנו ממלאים אותו עד אפס מקום.
באהבה, תשוקה, דאגה וחלום.
החיבוק העוטף, המגע המנחם, המבט המכיל, המבין, העורג.
השיחה הייחודית, הזורמת, ההומור הפסיכי, ההבנה האמיתית, החיבור.
החיבור המיוחד שלנו, בכל כך הרבה רמות ורבדים.
בלי מילים. לא צריך.
מבט, תנועה, נגיעה, לחישה ואנחנו כבר במימד אחר.
מעבר לזמן, לגיל למצב. מעל לכל השחור, מחוץ למציאות, ליד העולם.
שוכבים. מחליפים מחשבות.
נוגעים. מבעירים תשוקות.
אוהבים בטירוף, מחליפים מבטים.
השפתיים נוגעות הגופים מתחברים.
כשאת ואני מתאחדים, זו הרגשה שאין דומה לה.
ילדה, אישה, מאהבת. מפנקת, ביישנית ומופקרת. מתמסרת ומבקשת, משחקת, מקבלת, לוקחת ונותנת. הכל.
הכל מותר ואין גבול. לאן שהרגש יקח, לשם נגיע. בלי עכבות, בלי שיפוטיות, אבל עם המון פליאה, עוצמה ותשוקה.
כשאנחנו מחוברים, החומות נופלות. מתרסקות לאבק ונעלמות. אין חשיבות לכלום. אין כלום. רק את.
את שנותנת לי להיות אני.
ילד, ואבא, מאהב וחבר, חיה מטורפת,יוצר עדין וסתם סוטה.
העדינות, החייתיות, הילדותיות, הדמיון והאופטימיות יוצרות בך שלמות. מושלמת.
איתך אני הגיבור שרציתי להיות, הגבר שתמיד התחבא והכי שלם שרק אפשר.
לא שבע ממך. כל פעם מחדש, נשאר המום מהעוצמות המשתחררות מאיתנו.
אני ניטרף מהמגע שלך, מהתגובות של הגוף שלך אלי.
ההתמסרות שלך מבעירה בי אש.
לקחת אותך, לעשות בך כרצוני ולהבין שזה בעצם רצונך.
כשאת הולכת, לא בא לי לשטוף את הריח שלך מעלי. שישאר. שיזכיר לי. שלא תעלמי, תתנדפי. שתשארי עוד קצת פה איתי.
ויש לנו זמן ביקום שלנו.
כמו נצח.
כלום לא משנה ביקום שלנו.
אנחנו אפילו מתעוררים יחד ביקום שלנו.
והשעון לא מפסיק.....
🖤🐲🖤