כמו חיה פצועה נלחמתי.
נלחמתי בעצמי.
בלהבות ששרפו אותי.
בחור שנפער לי בחזה, שדימם את נשמתי החוצה.
בשחור שעטף אותי.
בהרגשת הנפילה אל תהומות הנשייה.
בידיעה שאין טעם.
בעלבון.
ימים שלמים לבד. בוכה את נשמתי.
לא מאמין למה, איך ומתי כל זה קרה.
הדמעות זולגות ללא הפסקה. שוטפות את העצב ומרטיבות את השאר.
כמו נבואה אשר הגשימה את עצמה, התנפץ החלום נמוג באדים. והלב איתו למליון רסיסים.
לא האמנתי שיש כבר תקווה, שתביני כמה את חשובה.
מה זה אומר שיש לי אותך, ואם תלכי לעולם לא אסלח.
את אוצר בשבילי, יקרה מהכל. רק רוצה לחבק, לנשק לא לחדול.
לעטוף אותך ולתת לך מגן. להיות בשבילך הכוח. מטען.
לספק לך צרכים, לשחרר מפלצות. לשחק משחקים, למחות גם דמעות.
והופעת לי בחושך, למרות כל הדחיות.
ונלחמת כמו לביאה, קרן אור נגד רוחות.
והגעת אל ליבי, והכל התפוצץ.
התשוקה, געגוע, תאווה עד אין קץ.
החיבור פה יחיד, מיוחד, אמיתי.
ללא מסכות, נדיר, חד פעמי.
מרגש, עוצמתי, עמוק וטהור. לא ניתן להסביר, זה גם לא יעזור.
לא הרגשתי רגש כזה מעולם. כשאנחנו יחד הכל נעלם.
אין מסביב, אין מעל, אין מתחת, אין ליד.
רק שתי נשמות, נפשות כאחד.
כל פעם התרגשות בתולית מחדש.
זה לא יאומן, שהלב כך נרגש.
מתרגש ממגע, מליטוף, מצלילים.
מתרגש שאת ואני נפגשים.
אני אוהב אותך מותק. ילדה, חתולה.
את בשבילי סיפור אגדה.
חזקה ויפה, עמוד של אור.
יום יבוא והזמן יעצור.
🖤⏰⏳⏳⏰🖤