כבר קבענו.
לא דיברנו כל היום.
ההתרגשות היא מטורפת.
אין הסבר לציפייה הזאת, לרטט הזה.
על הקצה כל הזמן, הרגש מתוח כמו קפיץ. כאילו רק התחלנו. רק היכרנו.
כמה דקות לפני שהיגעת, שלחתי לך הודעה :
"הדלת פתוחה.
תתפשטי.
לגמרי.
ותכנסי לחדר."
החדר מוכן, מצעים בשחור.
עטוף בקטיפה אפלה, מצפה, מחכה שהזמן יעצור.
הנרות מגרשים את החושך, מעניקים מיסוך אפל ומרצד.
הדלת חורקת וצללית גופך המושלם מופיעה ונעלמת כשנסגרה הדלת מאחוריך.
מבטך, סורק את החדר, מחפש רמזים.
אני שוכב במיטה, מכוסה עד הבטן. השמיכה לצידי מופשלת, מסמנת, קוראת לך. מזמינה.
בלי מילים, מיד הזדחלת לצידי, התכרבלת. נצמדת.
עטפת את עצמך בגופי.
למקום הטבעי, הקרוב, הבטוח כל כך.
ראשך על חזי, וידי בשערך.
מלטף ונושם אותך. את גופך.
התגעגעתי אליך, גורה מהממת.
למגע, לליטוף, לטירוף, לשלהבת.
עכשיו, ליטופים, חיבוקים נשיקות...
במגירה מתחבאים צעצועים לחתולות שובבות.
🖤🐲🖤