נוסע אליך והלב כבד.
נוסע אליך והלב כואב .
השקית כבדה, ואין בה כלום.
להחזיר לך דברים. חלקי נשמה ולב שנשארו שרופים מאחור. שלי ושלך.
בחיים לא נסעתי בחוסר רצון כזה להגיע.
תאונה בדרך.
פקק. עיכוב.
ואני שמח.
יופי... ייקח לי עוד זמן להגיע.
הדמעות זולגות לבד. מטפטפות במורד הפנים. אני לא מפריע למהלכן, והן מתייבשות לי בזקן.
נוספות דקות. למי אכפת. באמת תאונה קשה בדרך. כנראה רוכב אופניים.
רוצה לא להגיע. רוצה לעצור.
מתקרב.
הלב דופק בחוזקה. מרעיד.
מכביד.
הרכב נוסע מעצמו, אני רק מפריע.
מאיט.
השמש קופחת בחוץ, אבל אצלי, אצלי הכל קפוא. אפור. חשוך.
החניתי.
לא מול הכניסה. לא יכולתי.
כבד לי בחזה.
קשה לי לצאת מהאוטו. משותק.
מחכה שיסתיים שיר של להקה חדשה שמצאתי ויוצא מהאוטו.
מטפס במעלה המדרגות, הדופק מוציא אותי משיווי המשקל ואני מועד מדי פעם. מאבד איזון. נלחם בכוח בלתי נראה שדוחף אותי אחורה. כמו מגנט נגד מגנט.
מתאמץ להגיע לדלתך. פוסע בכבדות, הלב מרביץ בעוצמה בחזה, כל החושים צועקים.
עייף מהמאנץ ועיוור מדמעות מדדה חזרה למטה במדרגות. הולך ישירות לאוטו, נכנס מתיישב ומתפרץ בבכי.
שולח לך תמונה של הפתק שהיה לי קשה לכתוב. תרגום לכתב המזעזע שיוצא לי היום בגלל המצב.
לא מסוגל לשלב הילוך וליסוע.
מחכה להודעה ממך.
אולי האחרונה.
מתעסק בשטויות באוטו כדי לדחות את היציאה לדרך.
מביט בנייד ורואה בזוית העין, אותך, מתקדמת לעברי.
מילים נאמרו.
מבטים צעקו.
וחיבוק אחד מושלם ונכון שבר לי את הלב.
לאן עכשיו?
העלטה בפתח.
🖤🐲🖤
