[b]את עומדת מולי יחפה בתחתונים וגופיה. בנינו שלושה מטרים של גחלים לוחשות. אני עומד מולך ידיים פתוחות לרווחה
העיניים שלך מבריקות מתמלאות בדמעות. את רוצה אבל לא יכולה, הגחלים הבוערות מפחידות אותך כלכך. את מתחילה לבכות ,הכל הכל אני מוכנה לעשות, כל הגבולות, כל מה שתגיד רק אל תכריח אותי לעבור כאן. כל הפחדים שלך צפים ועולים מול הגחלים הלוחשות, כל התשוקות השאיפות הרצונות הלא ממושים עולים מולך, באים לידי ביטוי בגחלים חמות בוערות . אני רואה אותך רועדת בוכה מרימה רגל אחת קדימה, מניחה אותה בהססנות על הגחלים וצורחת מכאבים. חוזרת חזרה לא מסוגלת . אין הססנות באהבה ,אין הססנות בשליטה, אין הססנות כשהולכים על משהו בחיים, ואין בשום אופן אין הססנות כשהולכים על גחלים . אני מביט בך בעיניים ורואה פחד ועצב אף פעם לא איכזבת אותי בעבר אבל הפעם את ממש לא מסוגלת. הדמעות הופכות לבכי הגוף הרועד עומד להתפרק מולי . אני מוריד נעליים וצועד לכיוונך אחד שניים שלושה וחצי צעדים ואני בצד שלך. הרגליים שלי שורפות והעיניים שלי בטוחות. את מסוגלת אני מאמין בך בצד הזה אין גיגית עם מים קרים אותה הכנתי בשבילך. אני מחבק אותך ומרגיש שלפוחיות שמתהוות לי על כף הרגל .
אני לוחש לך באוזן את מסוגלת להכל, אני מאמין בך. עוזב אותך והלך מסביב למקום בו עמדתי קודם. אני מפסק ידיים ולפני שאני מספיק להגיד לך בואי את רצה לתוך הגלחים עוברת אותם במהירות. אחד שתיים שלוש ואת כבר בחוץ מחבק אותך ומרים אותך לתוך הגיגית מים קרים .
אנחנו עומדים מחובקים דקות ארוכות הכתף שלי כבר מלאה בדמעות . דמעות של פחד וכאב הפכו לדמעות של אושר
עכשיו שאת יודעת שאת מסוגלת לעשות הכל תתלבשי תלכי לראיון שלך בעבודה ותזכי בקידום הזה כי זה קטן עלייך את מסוגלת להכל ....
את מתלבשת והולכת ....
בערב את חוזרת מחייכת התפקיד שלך את אומרת לי ....
לפני 15 שנים. 28 באוקטובר 2008 בשעה 12:08
