לפני 10 חודשים. 1 במרץ 2020, 13:16
כיאה לשני עאלק-בדס"מים, משחקי השליטה שלנו הם מינוריים ותחומים ובעיקר נועדו לספק את הצורך של שנינו בקינקיות, במשהו שחורג מהסטנדרט הוונילי. יש כמה תחומים שבהם אנחנו יכולים לספק זה את צרכיו של זה במידה זו או אחרת (אני יכולה לספק מאד חלקית את הצרכים הפטישיסטיים שלו או את הצורך שלו - וקצת גם שלי - בפומביות, הוא מסוגל לספק את הצרכים המזוכיסטיים שלי ולא סובל מזה יותר מדי), אבל האלמנט העיקרי שדי תואם את תחומי העניין והיכולות של שנינו הוא השליטה באורגזמה, אדג'ינג, טיז אנד דינייל וכל הג'ז הזה. ומכיוון שהבחור לא מסוגל לאבד שליטה בשום צורה שהיא... טוב, נחשו האורגזמה של מי מוקרבת על המזבח.
לא שאני מתלוננת, כן? (כל הזמן, ובווליום די רם, אבל זה בעיקר משעשע אותו אז בסדר). ההסדר הידידותי בינינו הוא שהאורגזמות שלי שייכות לו, והוא רשאי לקבוע מתי, איך וכמה. והמוח שלי, שבנוי לציית בצורה טוטאלית לחוקים של כל משחק שהוא בוחר להשתתף בו, משתף פעולה. כבר כמה זמן שאני לא מצליחה לגמור בלי שהוא ירשה לי, וכבר כמה זמן שהוא מסוגל לגרום לי לגמור רק כי הוא מבקש. אני יודעת שהמוח שלי, בחוכמתו, שם סייגים של היגיון בריא על שיתוף הפעולה שלו (כבר קרה בעבר), אבל מלבד הסייגים האלה, המשחק הוא המשחק. אין לי מושג איך זה עובד, אבל זה לא חדש לי שהמוח שלי מאד סוגסטיבילי ומסוגל לעשות דברים מאד מפתיעים.
אז ישבנו בקולנוע (כמעט ריק) וצפינו בסרט, והוא הרים את משענת הזרוע בינינו כדי שנוכל להימרח זה על זה ולהתנשק בנוחות (כן, אנחנו מהזוגות האלה), ואני כבר לא זוכרת מה אמרנו זה לזה על המתרחש על המסך, ואז הוא לחש לי באוזן כבדרך אגב, "עכשיו תגמרי".
המוח השרץ שלי, מתברר, היה בדעה שזו בקשה סבירה לחלוטין, ועכשיו אני לא בטוחה מי משניהם יותר ראוי לבעיטה בתחת. ותודה לאל על כך שלמרות הכל, אני עדיין מסוגלת לגמור בשקט (כשהפנים שלי טמונים בכתף שלו, מה שמעמעם עוד יותר את האפקטים), למרות שזה לא הדבר הכי טבעי בשבילי. ועכשיו, משום מה, אני לא מסוגלת שלא לחשוד בכוונותיו כשהוא אומר שאנחנו צריכים ללכת לקולנוע לעתים יותר קרובות.