אני לא מפסיק לחשוב על זה, ככל שמכיר אותה יותר, ככל שמתאהב בה יותר, ככל שאוהב אותה יותר המחשבה הזו חודרת יותר ויותר עמוק.
האם אני עושה את המעשה האצילי, האם אני שם את מסלול חייה לפני מה שאני רוצה, האם אני מפנה את הדרך בשביל לתת לאנשים אחרים הזדמנות להיכנס, אנשים פנויים יותר, כאלה שיכולים לתת לה את הכל.
או שאני עושה את המעשה האגואיסטי, את מה שעושה לי טוב, את מה שעושה לי נעים, את מה שעושה לי להרגיש כמו שלא הרגשתי אף פעם, האם אני תוקע את הדגל שלי בלב שלה, בנפש שלה, בנשמה שלה, בכוס שלה...
והחלטתי...היא ילדה גדולה, היא יודעת מה טוב לה, החיים העמידו ומעמידים אותה במלא מבחנים, והיא תמיד בוחרת בעצמה, היא תמיד תבחר בדרך הנכונה לה..וגם שהיא לפעמים עושה סטייה קלה מהדרך, הסטיה תמיד ברורה, תמיד רגעית, תמיד בעיניים פקוחות ובשמירה עצמית והכי חשוב, היא תמיד חוזרת למסלול.
ולא אלפי, לא מיליוני, מילארדי גברים היו מתים שיהיה להם שבריר ממה שלי יש איתה, הראש שלהם היה מתפוצץ אם היו באמת יודעים מה זה החיבור הזה שיש לי איתה, מה זה הקשר הזה, האהבה הזו, החברות הזו...אי אפשר לשבור את זה, אי אפשר לנתק את זה, אי אפשר להזיז את זה, זה בסלע, זה ברזל, זה יהלום, זה לתמיד.
והכל על השולחן איתנו (אולי לפעמים יותר מידי, לפעמים אני מציף תסריטים שאני חושש מהם בשבילה לפני שהם קורים, אבל תמיד אשמור עליה, גם אם לפעמים זה מרגיש מוגזם קצת, אני יודע שהיא יודעת שכל סימן אזהרה בא עם ביסוס ולא ממקום אחר..)
היא יודעת שאני מאחוריה, נותן לה את כל המקום לבדוק מה היא רוצה בחיים האלה, נותן לה את כל המקום לעשות טעויות, גם אם מזהיר מפניהן, הן הטעויות שלה לעשות. היא יודעת שאני רוצה שיהיה לה טוב גופנית, נפשית, מנטלית, רוחנית..ואם וכשיבוא מישהו שיתן לה את כל זה, אני האחרון שאעמוד בדרכו.
אז בלב שלם, באהבה ענקית, בציפייה מטורפת לעתיד, בסקרנות אין קץ לחוויות ולהרפתקאות שהחיבור איתה מביא, אני בוחר בה.
לעולם לא אוותר עלייך, לעולם אהיה חבר שלך, לעולם אהיה שם כשתצטרכי אותי.
החיים מדוייקים, הם הביאו לי אותך, אני לא אהיה אדיוט ואוותר על מתנה כל כך נדירה של החיים...