היה את החלק הראשון במערכת יחסים שלנו,
אז, לפני כמעט שנתיים, ההכרות הראשונית. השלב הזה שלא בדיוק ברור לאן הקשר הזה הולך, בעיקר סבב סביב הריגוש, סיכון, חוויות ראשונות של דברים.
אמרתי לה חצי בצחוק חצי ברצינות בדייט השני שלנו (נקרא לזה דייט לצורך הכתיבה) שאני נותן לה חצי שנה של חסד, בעולם הבדסמ שקצת ממנו הבאתי לתחילת הקשר שלנו (נהלים, משחקי שליטה כאלה ואחרים, נגיעות, מה ידעתי אז, ילד בעולם הזה), התכוונתי שחצי שנה אהיה ילד טוב ירושלים ואחרי חצי שנה אפרק לה את הצורה כל יום פעמיים (לאו דווקא ששתי הפעמים יהיו בצורת סקס)...אם רק הייתי יודע לאן הקשר הזה יגיע, אם רק הייתי יודע איך שברנו את כל חומות ההגנה אחד של השניה (חומות זה קוביות משחק לעומת מה שמגן על הלב שלה, מבצרים עם נשקים מתקדמים יש לה סביב הלב...), אם רק הייתי יודע איך היא תמסור את הלב שלה אליי למשמרת, איך אמסור לה את שלי, אם הייתי יודע כמה המציאות שלנו תסתבך אבל תהיה מופלאה בכל רגע ורגע...אם הייתי יודע את כל זה, באתי לרשום שהייתי נותן לה שבוע של חסד בשביל לנצל בדיעבד כל רגע איתה אבל תכלס לא הייתי משנה דבר. אנחנו איפה שאנחנו, מי שאנחנו בגלל בדיוק כל מה שקרה לנו בדרך.
הקיצר, היה כיף ממש, והיו הרבה סיטואציות שקירבו בנינו עוד ועוד, עד שבעל כורחנו, אבל ככל הנראה בתזמון מדויק של הקשר שלנו, קרה אירוע שקירב אותנו ושינה את המציאות שלנו בצורה ששום דבר בחיים לא היה יכול לעשות.
ואחריו עברנו לזוגיות, על שלל גווניה וצורותיה.
יש ימים, שעות שאנחנו בעל ואישה,
יש ימים, שעות, שאנחנו דאדי וילדה.
יש ימים, שעות שאנחנו החברים הכי טובים.
יש ימים, שעות שאנחנו מזדיינים כמו שפנים
יש ימים, שעות שאנחנו רוקדים ומרחפים,
בתקופה של השנה וחודש כמעט מאז אותו יום, אנחנו בעיקר, תמיד ויותר כל יום, אוהבים.
ומצבר נסיבות שלא אפרט כאן, קצת מרגיש שאנחנו קצת מגרדים, קצת עוברים, לשלב הבא של מערכת היחסים..
השלב שבו היא פורשת כנפיים ועפה לבד לכוכבים.
היא הולכת למסיבות, היא עושה סמים, היא עושה דברים אחרים, ואני שם, איתה בלב, וכמה שאפשר וירטואלי בטלפון, אבל זה לא מתקרב להרגשה של להיות פיזית לידה...
אני מאושר על הדלתות שהיא פותחת לעצמה, זה באמת כל מה שאני רוצה בשבילה, עצמאות מלאה, חופש מוחלט וחיוך עצום על השפתיים שלה. מגיע לה, באמת באמת שמגיע לה, היא עברה, שרדה, ניצחה כל כך הרבה בשביל הזכות לעשות כל מה שבזין שלה.
ומהצד שלי, הפנטזיה להיות איתה בהכל דורשת שאעשה שינוי בחיים שלי שאני לא מוכן לעשות, אבל אודה ואתוודה שבחודש האחרון המחשבה הזו עוברת בי יותר ויותר..התוכנית תמיד נעצרת אחרי כמה שלבים שאני מריץ בראש.
אני אוהב אותה כל כך, אין משהו שלא אעשה בשביל הילדה המנצנצת שלי, האישה הקסומה שלי, אהבת חיי הבוגרים, אבל העתיד (הרחוק מאוד) שלה, ובשבוע האחרון, אולי בתקופה הקרובה, ההווה שלה, הוא לא איתי, ככה, כמו שאני מפנטז, פיזית לצידה.
וזה בכלל אולי רק התקופה, רק העובדה שרואים את הדברים הקשים כשאתה בלב הסערה..אני כרגע די מושבת לבית, אולי זה רק הגעגוע העצום אליה והתקופה הכי ארוכה ככל הנראה שלא ניפגש שמכניסה מחשבות כאלה ואחרות..
אבל לא משנה מה זה, מה שלא יהיה, זה בסדר,
זה מה שקסום בלאהוב מישהי ככה,
טוב לה = טוב לי. (זה בלוג שלי, אז לא אכתוב בשמה, רק אוסיף שיודע שזה גם עובד הפוך).
החיים מדוייקים, תודה שאתם עושים לה לרקוד עכשיו לצלילים שלנו, תרקדי כאילו רק אני רואה אותך ילדת טראנסים שלי 💜💜💜
אני פאקינג אוהב אותך!! 💜😍🦄🦋💃🕺🥰🌈😈