|
|
|
מצחיק.. אנחנו לא ממש צריכים את זה
ואתה כבר לא ממש אוהב את זה
ואנחנו כבר לא ממש מוצאים את הזמן לזה
אבל כשאנחנו באים...
אז פתאום אנחנו שוכחים
את הכביסה
והילדים
והנקיון
והעייפות
והיום יום
ואז אנחנו נזכרים ממה הכל התחיל
וכמה שזה מטורף לנו
להיות ביחד
ולאהוב
ואתה חוזר חרמן
(רחמנא ליצלן.... 😄
חחח..אתה יודע מה? אנחנו צריכים ללכת לשם קצת יותר...
לא?
היום כתבת לי...
נעבור את הכל
בכל בחירה שלך...
אני אתך.
אני יודעת אהוב שלי
וגם כתבתי לך בחזרה....
אבל את הטובות שבבחירותיי עשיתי...
בחרתי בך.
ראית?
כל יום שעובר
כל לילה שחולף
להקיץ לצדך
להביט בך
להביט בשמיים ביחד
ולראות איך מקיץ אל סתיו העננים נוסעים...
השמיים מתכסים
כבר גשם ראשון חווים
שמיכה מול הטלויזיה
ושקט.
אני ואתה.
חמישה חודשים.
היית מאמין?
אוהבת אותך דרקונאי זהוב...
מחכה לעוד חורפים רבים...
מה אוכל לאחל?
שנמשיך לאהוב
שנמשיכ לכתוב
שנמשיך לחלום
שנמשיך להגשים
שנמשיך לעשות
שנמשיך להיות
שנמשיך לחיות
שנמשיך לטעות
שנמשיך ללמוד
שנמשיך לדבר
שנמשיך לוותר
שנמשיך לגדול
שלא נחדול.
שנמשיך.
אוהבת אותך זיגזג שלי.
שנה טובה.
ישבתי היום עם חברתי הטובה
כן זו שאתה מכיר
אכלנו יחדיו ארוחת בוקר
אחותה מתחתנת.
והיא לא.
היא בת 32.
ולבד.
ובכלל.
ולא שלא יכלה
ולא שלא היו לה
ולא שהיא לא יפה
ולא שהיא לא מוכשרת
היא פשוט לא.
היא לא רצתה אף אחד
היא רצתה את כולם יחד
היא רצתה את מי שאסור
את מי שאי אפשר
היא שיחקה
היא תמרנה
והיא לבד.
ועצוב לה
ועצוב לי שעצוב לה.
כי לי יש אותך
ואתה שלי
ואנחנו שלנו
ועל הכל נתגבר
על המחלה, על העבודה, על הכסף
כי יש לנו הכל
יש לנו אותנו
ותודה
כי זה לא מובן מאליו...
לא כתבתי לך כאן כבר כמה זמן.
נכנסנו לשגרת החיים
"יש לנו שגרה יפה" אמרת
ואני כל כך מסכימה אתך.
לפעמים אני רוצה לצרוח ולהודיע לכל העולם.
יש לי גבר מושלם!!!
והוא שלי
והוא איתי
והוא לעולמים
אתה הרוח במפרשיי
השמש השוקעת בין חופיי
הגדי השועט בגבעותיי
השפיות בין טירופיי
הנסיך הלוחם
הדרקונאי האהוב שלי
וכולי שלך...
איך לתאר כאבים בחזה?
קוצר נשימה,
לחץ?
הלכת בבוקר,
לא ישנו לילה שלם.
קושי גדול
לשנינו
למה?
לא ידענו להסביר.
אני רוצה לצעוק,
לדבר,
לשאול,
להבין.
והמילים אינן יוצאות
ופי נאטם
וידי צונחות לצדי גופי
ונשימתי כואבת
וגרוני צורב
וחזי מתפוצץ
אינני בובה ממוכנת
אינני בובה מתוקנת
אינני בובה.
וכואב לי כל כך בחזה....
למה?
פחדים הם תולעים קטנות
שמתגנבות
ככה, לאט ובשקט
כשאף אחד לא מבחין.
והן מכרסמות
ככה, לאט ובשקט,
אבל ביסודיות.
את הכל,
את הלוגיקה,
את השכל הישר,
את ההגיון.
אני צריכה חומר חזק נגדן
יש לך אותו
שחרר ממנו
כי אני נאכלת.
מבפנים.
ככה, לאט ובשקט.
אבל ביסודיות.
מדהים.
כמה שאתה איתי
כמה שאתה שלי
כמה שאתה לצדי
כמה שאתה מעלי
כמה שאתה לפני.
מגונן
ושומר
ואוסף
ונלחם
ומנצח.
אוהבת אותך כל כך
אהבה אינסופית
ללא גבולות
אנחנו פשוט הכל ביחד
היינו לאחד
ונהיה לתמיד
נסיך-דרקונאי-לוחם שלי
אשמור אני עליך מן הרוע
שמור אתה עלי מן הכאב.
אני רוצה לומר לך מה עושה לי ליטופך
כיצד נוגעת בי נשיקתך
הרעד שעובר בי כשאתה לידי
ונוגע בי
רוצה לספר לך על המערבולות שנוצרו בי
כשנחנו ביחד על הכורסא בסלון, ככה סתם
בצהרי יום
ולא דיברנו
ולא אמרנו
רק חיבקנו
ואני בכיתי (שוב)
ופתאום הייתי בך ואתה בי
ופתאום היינו אחד והרגשתי את מילותיך בלי שנאמרו
והרגשת את שלי בתוך מליחות דמעותיי
ופתאום אמרת שמפחיד
ועניתי "אז לא צריך"
ואז אמרת את הצד השני
ואני ידעתי
אני מבינה את שני הצדדים שלך
יש דברים שאני רוצה אבל...
מתביישת לומר.
