שליטה עצמית. שם המשחק.

התהליך הוא ארוך.
אנחנו משתפרים ככל שאנחנו מתרגלים.
אנחנו מזמנים לעצמנו רק את הטוב, ורוצים לאזן, לחבר בין הטוב שבנו להגיון שבנו. בין הגבורה לחסד ובין הבינה לחוכמה.
בין האונה השמאלית - הרציונאלית
לאונה הימנית האינטואיטיבית.

יהיו לנו נפילות בדרך. נפילות של אנרגיה, של חוסר חיות ושל חוסר יכולת
אסור להישבר.
גם לי זה קורה
זה קרה אפילו עכשיו, בדרכי הביתה מפגישה מוצלחת.
אבל אם פעם זה היה מכלה אותי.
היום זה חולף אותי.
אני מבינה את הסיטואציה.
את המקרה.
מבינה שטעיתי.
וחוזרת אל השאיפה לשלמות
לאור. לאנרגיה.
לאנטי חומר.
מתעלמת מרוע. מספק, מכעס, מפגיעה.
אפילו שקשה!
אסור להישבר.

ואני רוצה לתת ציטוט קטן ממחקרים שנערכו באחרונה בארה"ב וגילו ב-700 ניסויים, שהתאים בגופנו, אינם מתקשרים ביניהם באמצעות מחזור הדם או המערכת העצבית.
תאים קרובים בגופנו מתקשרים דרך אנרגיה של אור.
המשמעות של זה היא שאם נדע לעשות זאת, ברמה המודעת!!! (וכאן אני מסתכנת בכך שיחשבו שאני מטורפת) נוכל לנצל את האנרגיה הקוואנטית כמו פוטונים (חלקיקי אור) ולהיות כאן ושם בו זמנית, ולעשות קפיצות קוואנטיות בחלל-זמן (בקבלה קוראים לזה "קפיצת הדרך". אני אספר על זה פעם.[b] וללכת מכאן ולהיות כאן.
ולהגיע למצב של גוף אנרגטי. לא פיזי.
ולהעיז להתקרב אל ספירת הכתר. (נדבר עליה בתובנה העשירית)