שליטה עצמית. שם המשחק.

שנים רבות שאני כאן.
מבקרת במסיבות פה ושם
חברים רבים הרווחתי
נשלטים לא מעטים שחלפו תחת ידיי
הרבה עניין
אהבה ל״מקצוע״
אהבה גדולה אחת
ואפילו כרובית קטנה.
לא כתבתי כבר יותר משנה 😄
התגעגעתי אז באתי
אני
שמחה
נורא.

טוב היה פמדום
'תגעגעתי. מה יש לומר.
הייתי צריכה קצת להתפנק. וקיבלתי את זה...
הבעיה עם עבדים בזמן האחרון זה שהם....
יותר מדי כנועים.
אבל היה לי נחמד. בחור אחד רזה וגבוה עם שיער מלא ויפה..
שנהניתי להפוך אותו לפודל קטן ומקסים...

ועוד בחור אחד, חמוד לא פחות שגם היה מוקסם ממני (אולי מהשמלה של דני מזרחי?)
והיה עסוק במירוק אינסופי של מגפיי.... אוה. אני חולה על זה.

ואתם יודעים מה?
היה טוב לחזור.
נראה לי שמחר נגיע לאורלי.
אני צריכה להרביץ למישהו...[/img] http://www.wallpaperez.net/wallpaper/movie/Red-Sonja-1875.jpg [img]

צורב.
כמה שזה צורב להפסיד.
כישלון כזה... לא נכשלתי במבחן מאז שהייתי בת 13 אולי.. האמת שגם זה קרה לי רק פעם אחת.
אני שונאת להפסיד
לא יודעת להפסיד בכבוד..
ישר מחשבת את קיצי לאחור..

איך שזה קרה, קראתי לו.
הייתי צריכה להתפרק.
להכאיב
בלי SSL בלי DDT ובלי CNN

פרקתי עליו את הכל
את ההפסד
את הכשלון
את האכזבה.
והוא, קיבל את הכל בכאב. באהבה, בשקט. פשוט נתן לי להוציא הכל...

אוף
אני שונאת להפסיד
כמה זמן זה לא קרה לי...
ועל כלום.
כל כך הייתי קרובה אליו.. אל הניצחון המשכר שלי
אל פורטונה.
אל מי שרציתי יותר מכל להשפיט...
והוא יודע את זה.
וגם הוא מאוכזב.

אוף..
כבר אמרתי?

אתם יודעים,
בהתחלה חשבתי שהיא מטומטמת. בחיי. חשבתי שהבחורה כל כך סתומה עד מעל לאזניה עד כדי כך שאין לה מה לעשות בחיים חוץ מלפתוח שירשור על ..... כלום!!

ואז
לתדהמתי,

שיניתי את דעתי.

הבחורה גאון!!!!

הצליחה לגרור את כל נכבדי הכלוב
את זקני העדה
את צוקי גיברלטר
את עמודי האש והעשן של המחנה

לגרור את כולם (כולל את מלכתכם הנאמנה) ל 13 עמודים של דיון מעמיק על ה...כלום!!!!

אין לי מילים יותר.[b]

איך נפלו גיבורים

בחיי שאני מתגעגעת
יומשישי האחרון היו כמה מהחבר'ה הותיקים
אצלנו ביית
והיה יאמממממיייי
כמה כיף ערב קינקי מטורף עם החבורה הישנה.
ניקים ישנים כאלו
מהאוב
שאם אומר אותם אנשים יתפסו את הראש ויגידו: "מה הם עוד חיים?"
אז כן כולנו עוד חיים
כולנו אלו עם הקוקו השוט והסרפן
עם השברייה והטורייה

ואני מקווה שבקרוב נראה את כולם
חייבים לבוא
חייבים להיזכר
אני פשוט צריכה לתת מכות למישהו כי אני כבר לא רגועה...

ומי עוד כאן?
ותיקים: התפקדו!!!!!

מורגן של הפיות!

אז כל מי שקורא את הפרופיל שלי לראשונה בחייו זה מסקרן.
שולטים רבים פונים אלי בכדי לברר האם האם ב-90% העבדים או ב-10% הגברים האמיתיים שעוד נשארו על הפלנטה הזו
(נכון לעכשיו חוץ מאבא שלי בעלי הבן שלי ואסימוב... עוד לא מצאתי הרבה מדי...
טוב אתם יודעים מה גם קיסינג'ר אבל זה פטיש ישן שלי...)...


שנמשיך?
ואז איזה מטומטם.. שאני בשיא הרצינות שואלת את עצמי אם להכפיש את שמו וכל ותיקי הכלוב שמכירים אותי כבר 3 שנים בקהילה הזו יודעים שאני לא עושה את זה לעולם, יוצא לי עם משפט המחץ הבא.... ואני מצטטת:

"הגיון צרוף. אם 90% מהגברים הם עבדים ו-10% מהגברים לא יודעים שהם עבדים אז אבא שלך עבד ואת בת של עבד כלומר את שפחה."

מה תאמרו?
איינשטיין.
הבחור המציא את הגלגל.
שככה יהיה לי טוב.
לכל השולטים המטומטמים באשר הם, ושעליתם לי על העצבים. אני אחזור עוד פעם על מה שאני כותבת בפרופיל שלי:
והפעם עם ניקוד ולאט כדי שתבינו:

העולם מציע 90% גברים עבדים.
כלומר - המסקנה הגאונית המתבקשת מזה הוא שיש 10% שהם לא עבדים. ואני חוזרת
לא עבדים.

לצערי גם בעלי הוא יותר מדי שולט.....אז לא הולך לי...
אבל בכל מקרה:
כל
השאר
כן!!!
הבנת את זה "הטמבל משיערך?????"

מורגן הג'ינג'ית.

להיות לוחמת.
לחיות לבד במובן הזאבי של המילה (וכן אני יודעת שזאבים חיים בלהקות)
לעשות הכל לבד
להילחם רוב חייך
להצליח לבד
להיכשל לבד
לקחת הכל לתת עוד יותר
לחיות במין יער של מידע
אוסטוסטרדה של יכולת
ולהרגיש רובוט
ולהרגיש מכנית

ואסימוב אומר שהחוק הראשון של הרובוטים הוא שרובוט לעולם לא יהרוג אדם.
וכמה בני אדם שאני רוצה להרוג.
אבל אני רובוט
לוחם
בודד
מוח פוזיטרוני
מעבדת אלפי גיגהביטים בשנייה.
ולא מצליחה להגיע לאן שאני רוצה.....

"עכשיו מבינה את אמרה המלכה... על מנת להישאר במקום עלייך לרוץ במהירות הגבוהה ביותר לה את מסוגלת.....
כדי להגיע לאן שהוא, עלייך לרוץ במהירות הכפולה מכך...." (לואיס קרול)

אז כולם כבר יודעים שאני אקספקטינג
אבל על הבחילות והאיכס והעייפות.... טוב נעזוב אני לא אשתף אתכם.
אז נדבר על הדברים המעניינים
על ימים מטורפים של בתי משפט
על חוסר היכולת להגיב לכל משבר או פטיש שנוחתים לך על הראש
על פתאום לא להיות אופטימי כמו תמיד
ואולי זו עייפות וכל המשאבים שהקטנצ'יק הזה לוקח ממני (הברזל הסידן והכוחות הפיזיים)
ואולי האמונה שלי שאני לא מתחזקת ביומיום כמו שפעם עשיתי
(כי אני לא מצליחה להתמיד כרגע עם כלום חוץ מעם לימודי הפיזיקה, תחזוק הבית והילדים והלקוחות שלי... אה, זה לא מעט.....)
אני מתגעגעת לימי העשייה
לימים ללא הורמונים שבהם אני לא נהיית משוגעת ועושה דומינג לילדים, לזיגי (ששם זה לא ממש עובד) או לאמא שלי (שסופגת הכל) או בוכה כמו תינוקת....
אני מרצה 4 ימים בשבוע ואין לי כוח לעמוד על הרגליים.
אני נרדמת באמצע המשפט של עצמי
מרגישה איך שפתיי נהיות כבדות...
קשה....
הריון בגיל 36 זה לא כמו הריון בגיל 25......
הייתי שם תסמכו עלי.

חברים יקרים אהובים שלא ראינו מזמן.

חזרתי.
ואני מתגעגעת. ויש לנו תוספת חדשה... נדבר עליה בהמשך.
עכשיו אני רוצה להגיד שאחרי תקופה ארוכה שירדנו למחתרת מסיבות שלא היו תלויות בנו, נשתדל להיות כאן שוב....

אני והממלכה...סתם.

המון דברים קרו מאז ספטמבר. מאז החתונה, מאז, המחתרת הבסקית, מאז הקשיים, מאז הקרע הגדול של הקהילה שגרם לנו רק לשבת יותר בצד, לומדים הרבה עכשיו עובדים קשה...

ואני יודעת שלחלקכם אני נשמעת מאד לא ברורה וכאילו מדברת בקודים.

אני אסביר הכל.
בינתיים רק שמחה שחזרתי.

לכל החברים שאני מקווה לראות מחר במועדון: קארינה ובלה בלה, ודומיפרודו שלא יבואו, ואליזבת שאולי כן, ובודי ולולי, ואולי עוד כמה שאני כבר לא יודעת אם הם באים לכאן או לשם...

סורי, יצאתי מהברנז'ה לתקופה וכבר יש דור שלא ידע את יוסף....


אהבה

מורגן של הפיות.

הפעם הזו אני מעתיקה. פשוט כי אני כועסת כל כך,
ויש כמה שפשוט עושים ומסבירים את זה טוב ממני.
לעין ערוך...

כל זה חייב להציף אל פני השטח כמה שאלות; ראשית, מהיכן בא הכוח העצום הזה של החברה? מדוע קולם של יחידים מושתק ומוצא מקום בעיקר באמנות;
איך זה שבחברה כה פלורליסטית, דמוקרטית, ובעלת חופש ביטוי – עדיין מרכז הכובד של היחיד –בה - מצוי בעיקר בקונטקס החברתי, ובמימוש חברתי, לא אישי.

איך קרה שמימוש אישי וחיים פנימיים – הפכו למטבעות לשון זניחות אצל קבוצות שוליים בעיקר (עידן חדש),

להיכן נעלמה החשיבות של הזירה של היחיד ביחידותו?
חברתנו ממליכה את הכלל הענק והמרובה על פני היחיד, האישי והפרטי.
אם כן מדובר על שני מגנטים; מגנט החברה ומגנט היחיד. וברור מי מנצח...

גבריאל רעם


אאוטסיידרים ומורדים הם בני אדם שאינם רוצים, או אינם יכולים, להיות שייכים לרוב, לקונצנזוס, לסדר הקיים. בקרב כלל האנושות הם מיעוט, אך בקרב יוצרים והוגים שהותירו חותם, הם רוב לא מבוטל.

ריימונד קארבר כתב עליהם: "קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה ואף על פי שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות – הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה, ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת..."

ולבסוף:
"הרימו כוסית לכבוד המטורפים, החריגים, המורדים, עושי הצרות, היתדות העגולות בחורים המרובעים, האנשים שרוצים דברים אחרים. הם אינם אוהבים כללים ואין להם שום יראת כבוד כלפי הסטטוס קוו. אפשר לצטט אותם, לחלוק עליהם, להעלות אותם על נס או לגדף אותם. הדבר היחיד כמעט שאי-אפשר לעשות הוא להתעלם מהם, מפני שהם משנים דברים. הם דוחפים את הגזע האנושי קדימה. אולי יש כאלה שרואים בהם מטורפים אבל אנחנו רואים בהם גאונים, מפני שאנשים שהם מטורפים דיים לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם האנשים שיעשו את זה."

סטיב ג'ובס, מנכ"ל ומייסד חברת אפל.

אלוהים.
כל כך נמאס לי מכולם!
מזלי שאני לא לבד.
מ.
[b]