שליטה עצמית. שם המשחק.

אז כולם כבר יודעים שאני אקספקטינג
אבל על הבחילות והאיכס והעייפות.... טוב נעזוב אני לא אשתף אתכם.
אז נדבר על הדברים המעניינים
על ימים מטורפים של בתי משפט
על חוסר היכולת להגיב לכל משבר או פטיש שנוחתים לך על הראש
על פתאום לא להיות אופטימי כמו תמיד
ואולי זו עייפות וכל המשאבים שהקטנצ'יק הזה לוקח ממני (הברזל הסידן והכוחות הפיזיים)
ואולי האמונה שלי שאני לא מתחזקת ביומיום כמו שפעם עשיתי
(כי אני לא מצליחה להתמיד כרגע עם כלום חוץ מעם לימודי הפיזיקה, תחזוק הבית והילדים והלקוחות שלי... אה, זה לא מעט.....)
אני מתגעגעת לימי העשייה
לימים ללא הורמונים שבהם אני לא נהיית משוגעת ועושה דומינג לילדים, לזיגי (ששם זה לא ממש עובד) או לאמא שלי (שסופגת הכל) או בוכה כמו תינוקת....
אני מרצה 4 ימים בשבוע ואין לי כוח לעמוד על הרגליים.
אני נרדמת באמצע המשפט של עצמי
מרגישה איך שפתיי נהיות כבדות...
קשה....
הריון בגיל 36 זה לא כמו הריון בגיל 25......
הייתי שם תסמכו עלי.