שליטה עצמית. שם המשחק.

הפעם הזו אני מעתיקה. פשוט כי אני כועסת כל כך,
ויש כמה שפשוט עושים ומסבירים את זה טוב ממני.
לעין ערוך...

כל זה חייב להציף אל פני השטח כמה שאלות; ראשית, מהיכן בא הכוח העצום הזה של החברה? מדוע קולם של יחידים מושתק ומוצא מקום בעיקר באמנות;
איך זה שבחברה כה פלורליסטית, דמוקרטית, ובעלת חופש ביטוי – עדיין מרכז הכובד של היחיד –בה - מצוי בעיקר בקונטקס החברתי, ובמימוש חברתי, לא אישי.

איך קרה שמימוש אישי וחיים פנימיים – הפכו למטבעות לשון זניחות אצל קבוצות שוליים בעיקר (עידן חדש),

להיכן נעלמה החשיבות של הזירה של היחיד ביחידותו?
חברתנו ממליכה את הכלל הענק והמרובה על פני היחיד, האישי והפרטי.
אם כן מדובר על שני מגנטים; מגנט החברה ומגנט היחיד. וברור מי מנצח...

גבריאל רעם


אאוטסיידרים ומורדים הם בני אדם שאינם רוצים, או אינם יכולים, להיות שייכים לרוב, לקונצנזוס, לסדר הקיים. בקרב כלל האנושות הם מיעוט, אך בקרב יוצרים והוגים שהותירו חותם, הם רוב לא מבוטל.

ריימונד קארבר כתב עליהם: "קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה ואף על פי שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות – הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה. הוא כואב כל חייו עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה אל ארץ מולדתו, שמעולם לא היה בה, ואף אחד לא יכול להבטיח לו שהיא אכן קיימת..."

ולבסוף:
"הרימו כוסית לכבוד המטורפים, החריגים, המורדים, עושי הצרות, היתדות העגולות בחורים המרובעים, האנשים שרוצים דברים אחרים. הם אינם אוהבים כללים ואין להם שום יראת כבוד כלפי הסטטוס קוו. אפשר לצטט אותם, לחלוק עליהם, להעלות אותם על נס או לגדף אותם. הדבר היחיד כמעט שאי-אפשר לעשות הוא להתעלם מהם, מפני שהם משנים דברים. הם דוחפים את הגזע האנושי קדימה. אולי יש כאלה שרואים בהם מטורפים אבל אנחנו רואים בהם גאונים, מפני שאנשים שהם מטורפים דיים לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם האנשים שיעשו את זה."

סטיב ג'ובס, מנכ"ל ומייסד חברת אפל.

אלוהים.
כל כך נמאס לי מכולם!
מזלי שאני לא לבד.
מ.
[b]