שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 6 שנים. יום רביעי, 2 בספטמבר 2020 בשעה 18:34

רבים השואלים אותה מה צילק אותך ?

מה עד כדי כך סימן אותך שאת למי שאת היום ? 

אז היא מוצאת את עצמה משפילה מבט ושותקת

כי לדבר על זה זה היה הדבר הקשה ביותר עבורה ,

אבל היום? היום היא גאה בדרך שעברה ,

בחוזקות שיש בה,

היום היא לא מתביישת לזעוק לעולם 

א נ ס ו  א ו ת י  ב א ו נ ס  ק ב ו צ ת י ,

כן , בגיל 13 , 

7 בני מיעוטים החליטו לצלק אותי ,

לסמן לי את הנשמה ,

אני לפעמים תוהה למה לעזאזל אני צריכה מישהו שיוביל אותי למקום של כאב בכדי שאהנה ואתענג? 

למה אני זקוקה לרעידות בגוף בכדי להרגיש מאוזנת ,

למה אני זקוקה להיות במקום הנמוך ביותר אנושית בכדי להרגיש קיימת ועם חמצן ? 

אבל אני היום שלמה , 

שמחה על מקומי ,

אני למי שאני בזכות כל אותן הצלקות שלי ,

וכן יש עוד רבות אחרות גדולות לא פחות

מזו העיקרית של חיי ,

ועדיין, 

שורדת בכבוד ,

לעיתים גוססת , 

לעיתים בוכה , מתפרקת,נשברת,

מחפשת מקום חשוך להעלם בו ,

אדמה רעועה להיבלע בה ,

לב מכיל לטבוע בו ,

הצלקות שלי ילכו איתי,

ימשיכו להוביל אותי בכל דרך בחיי ,

אני לא מתביישת בצלקות שלי,

אני למיוחדת בזכותן ,

אני שלמה עם עצמי ,

עם אותם הפאקים שלי,

אותם השריטות שלי ,

שמיחדות אותי ,

רבים האנשים שלא בנויים להכיל אותה ,

להיות קרובים אליה ,

והיא ממשיכה לעמוד על שלה ולהמשיך בדרכה,

גם עם זה אומר שלרוב היא עומדת לבד,

 

 

נפש חופשיה ומצולקת,

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י