תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

המשך פנטזיית שפני הניסוי


אני רוצה לראות אותו , אמרה לפרופסור כשישבה למחרת בחדרו, לראות איך הוא מרגיש,
בבקשה, התחננה עם דמעות בעיניה, הגעגועים אכלו אותה, לא יכלה להפסיק לחשוב על
אהוב ליבה, רצתה לגעת בעורו, להריח את ריחו, להתרפק עליו, הרגישה איך ביטנה מתכווצת
כשחשבה עליו.

הפרופסור הסתכל בה, הסתכל בשקט, חושב לעצמו, בואי אמר לבסוף......... בשקט קמה
ממקומה, הלכה אחריו בצייתנות, עוברים במסדרונות לבנים, רצפה מצוחצחת מנקיון, ירדו
במעלית לקומה אחת מתחת, נעמדו ליד דלת, שם שאל אותה הפרופסור אם היא מוכנה,
ליבה הלם בחוזקה כשהנהנה בראשה לאות הן, הדלת נפתחה והפרופסור נתן לה להכנס ראשונה,
בהתחלה לא הצליחה לקלוט מה ראו עיניה, זה היה חדר גדול, חדר תצוגה, מדפים עמוסים בצנצנות,
בחדר פזורים מיכלים מלאים בנוזל משמר, בתוך כל צנצנת ומיכל היו מוצגים, מוצגים מבחילים
של חלקי גוף, ראשים, ידיים ורגליים, אברים פנימיים של בני אדם, בחילה הכתה בה, ירדה על הברכיים
והחלה להקיא, כששערה נמשך מעלה מושך את כולה בעקבותיו, בואי אחרי.....פקד הפרופסור.....
בצעד כושל הלכה אחריו, מנסה להשתלט על הבחילה, הפרופסור נעמד ליד מיכל , במיכל היה
מוצג לב, חדרי הלב היו פתוחים לרווחה.....ההכרה הכתה בה באותו הרגע שהפרופסור החל
להסביר שהניתוח נכשל, המתמחים עשו טעויות של מתחילים והרי זו כל המטרה של בית הספר הזה,
ללמוד תוך כדי התנסות, נכשלים פעם פעמיים עד שלומדים........זעם עצום החל לעלות בה כשתקפה
את הפרופסור בחמת זעם, דוחפת אותו על המיכלים ומפילה אותו לרצפה בצעקות, עם אגרופה
החלה להכות בפניו, גופו, בלי לשים לב לנעשה סביבה, בלי לשים לב לידיים שתפסו אותה מאחור
ולמזרק שנתקע בזרועה.

כשהתעוררה היתה בחדרה, כבולה בידיה ורגליה הפסוקות לצידי המיטה, הפרופסור חבוש, יושב לצידה.

המשך יבוא