הערפד- פנטזייה
היה ישוב בכורסת עור שחורה במרתפו, רגלו על המשענת, מתנדנדת
בחופשיות, על הקיר לידו היתה מראה גדולה, תמיד הצחיק אותו המחזה-
להסתכל במראה ולא לראות אותו עצמו, כאילו לא היה שם, כאילו היה אויר,
הכורסא נראתה ריקה, מיותמת, כן, היה ערפד כבר כמאתיים שנה, אהב
כל רגע, כל דקה, בידו החזיק חרב דקה, לא ארוכה במיוחד, חדה מאוד,
קצה החרב היה מונח על שפתיו, כשהעביר את מבטו סביב בגאווה על המרתף
המאובזר, על השניים שהיו קשורים ומחכים לגורלם.
בצלב שעל הקיר היה קשור בחור צעיר כבן עשרים וחמש, מבועת כולו, רועד
כעלה נידף, לפני כדקה השתין על רגליו מרוב פחד.
על שולחן עץ היתה שכובה בחורה בת 19, מפוסקת בידיה ורגליה, קשורה לצידי
השולחן, לטבעות מתכת, ראשה היה מקובע לשולחן על ידי רצועת עור שנמתחה
על מצחה.
ישב וחשב, את מי כדאי להשאיר בתור ערפד עבד ואת מי להשתמש בתור מאכל
תאווה, השפחה הקודמת שלו נהרגה לצערו על ידי צייד ערפדים, את נקמתו בצייד
נקם, אך נשאר ללא שפחה או עבד שישרתו אותו כפי שאהב......
ישב וחשב- את מי כדאי להשאיר? לאט לאט גמלה ההחלטה.
המשך יבוא
לפני 16 שנים. 18 בדצמבר 2007 בשעה 13:20
