המכשפה- חלק שביעי
בזמן שנהנו האדונים מגופה, הדליק העוזר נרות עבים, כמספר האדונים שבמרתף,
כל נר החל לצבור לאיטו שעווה בבסיס הלהבה.
שקט שרר לפתע במרתף המעופש, שקט שהופרע לאחר מספר דקות על ידי תפילות
חרישיות שבקעו מפיהם של האדונים, ריח קטורת נישא באוויר, ראשה היה שמוט וקצף
יצא מפיה, למשמע התפילות, הרימה מעט את ראשה בנסיון לראות מה קורה, כשהרגישה
צינורות חודרים לעומק חוריה, החורים היו כל כך פתוחים ומזמינים, זה לא כאב אך גרם לה
לרעוד בפחד מהבאות, חוסר הידיעה וחוסר האונים הכריעו אותה והיא שמטה שוב את ראשה,
שערה מתנדנד קלות ונוגע ברצפה המלוכלכת והמוכתמת מדם הקורבנות.
השופט הרים נר ולאחריו גם האחרים, הם החלו לטפטף את השעווה החמה לתוך החורים
הפתוחים שלה, לעומקם, הצרחות שלה הרעידו את כל גופה, צרחות כאב, המענה שלה אחז
בשערה, משך את ראשה מעלה ונתן לה סטירה, את צריכה להגיד לנו תודה על כך שאנחנו
מטהרים את גופך מהטומאה, סטירה נוספת וראשה נשמט שוב, השעווה המשיכה לטפטף לתוכה
עד שיצאה מתוך החורים, הם התבוננו כיצד השעווה מתחילה להתקשות, שני פתילים שהוכנסו
מראש לתוך החורים בלטו מעל השעווה, הזמירות שלהם התגברו כשהפתילים הודלקו, חוריה
הפכו לנרות, שורפות את גופה, ממיסות שוב את השעווה שבתוכה, יותר מזה לא הרגישה,
איבדה את ההכרה וכשהתעוררה, היתה ישובה על כסא עץ בחצר, קשורה בלי יכולת לזוז,
מסביבה היו קרשים וזרדים אשר החלו לבעור, האש אחזה בה, שורפת, יוקדת ואז תם הכל.
הסוף
פאני היל
לפני 14 שנים. 9 בדצמבר 2009 בשעה 13:39
