היא לא שמעה דלת נפתחת, כשנעמד לצד המיטה היא צעקה בבהלה,
היא התחילה לרעוד, לא מקור, מפחד, שיניה נקשו.
הוא התיישב לידה והחל מלטף את גופה, לטייל על שדיה, עיניו היו נעוצות בעיניה,
הוא התחיל לדבר רק כשהרגיש שגופה נרגע, כשהרעידות פסקו, דיבור שקט ורגוע.
הקורבן הקודם ששכב פה, הרגיז ושעמם אותי תוך יום, נמאס לי לשמוע אותו בוכה
בלי הפסקה, כך ששיחקתי איתו משחק, נתתי לו "לברוח", הוא היה בחור יפיפה,
אך הוא לא הצליח להבין מה אני מצפה ממנו, כך שנתתי לו לחשוב שהוא יצליח לברוח,
צדתי אותי, כןןןןןןןןןןןןןןן, הכלוב שבמים, ראית אותו, אני יודע, לרוע מזלך הייתי
במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, בדיוק הגעתי על מנת להוציא אותו לקבורה נאותה.
הוא נאנח קלות כשראה דמעות יורדות וזולגות במורד לחייה, היא התאימה, הוא חש
בזה, אני יודע שאת פוחדת ובצדק, אז כדאי שתדעי מה החוקים כבר מעכשיו כי לא
אחזור עליהן יותר, כלל ראשון - כמובן, אמר תוך חיוך- אסור לנסות לברוח,
כלל שני- ציות מוחלט, אני יודע שזה יהיה קשה, ביחוד כשתדעי מה עומד לקרות,
בייחוד כשתדעי כמה זה יכאב, למרות הכל את תצייתי, את יודעת למה? כי אם לא-
זה יכאב הרבה יותר, את לא רוצה שזה יכאב יותר, נכון? שאל בלי לצפות לתשובה.
אני אשחרר אותך עכשיו, זה יהיה החדר שלך לתקופה הקרובה, לאחר מספר חודשים
תועברי לחדר אחר, אך כרגע זה הבית שלך, כשארצה אותך, אגיע, בינתיים תוכלי לנוח,
לאכול משהוא, לראות טלויזייה, להתקלח, כי מחר יהיה היום הראשון הקשה שלך,
היום הראשון ולא האחרון, חייך בזמן שפתח את אסוריה והלך.
המשך יבוא
פאני היל
לפני 14 שנים. 5 במאי 2010 בשעה 11:16