תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

כשהתעוררה, הייתה מטושטשת ומבולבלת, החדר שבו שכבה לא דמה לאף חדר במקום
בו הייתה שבוייה, החדר דמה לחדר רגיל בבית חולים, היא עצמה עיניים, מנסה להתגבר
על גל הבחילה שעלה בה, היא פקחה שוב עיניים וניסתה להתרומם לישיבה, כדי להתגבר
על הסחרחורת שתקפה אותה, היא ישבה רגעים אחרים, רגליה מחוץ למיטה, ידיה מחזיקות
חזק את הסדין, בזמן הזה היא קלטה פרטים נוספים, במיטה שלצידה שכבה הבחורה מהמרתף,
חיוורת כולה, עיניה עצומות והיא מחוברת למכשירים שונים, צינורות יצאו מאפה וזונדה הייתה
מחוברת לשקית שתן שהוצמד לצד המיטה.

קולות שעלו מחוץ לחדר משכו את תשומת ליבה, היא קמה לאיטה, מחזיקה היטב במיטה
על מנת לא ליפול מרוב חולשה וסחרחורת, כשהרגישה מספיק יציבה החלה ללכת לכיוון
הדלת, פתחה אותה ומצאה את עצמה מול חדר המתנה רגיל של בית חולים כשבצד שמאל
שלה היה מסדרון ובו עמדת אחיות מאויש באחות שהייתה עסוקה בניירת כלשהיא.

בחדר ההמתנה ישבו מספר אנשים שצפו במסך טלוויזיה, היא התקדמה מספר צעדים על
מנת להקשיב למשדר החדשות שהוקרן ברגע זה, צמרמורת עברה בה, הקריינית סיפרה
על הרוצח הסדרתי שנתפס, מסתבר שבזמן שחיפשו אחר הזוג שנעלם באזור האגם, המשטרה
הצליבה מידע וגילו שגם היא נעלמה לא רחוק משם, לפחות לפי השיחה האחרונה שלה, שהייתה
מספר קילומטרים מהאגם, בזמן החיפושים נתנו לכלבי הגישוש
להריח בגדים שלה ושלהם, הכלבים עלו על נתיב הבריחה שלה דרך החורשה והגיעו לבית
הרוצח, שם ניגלו לעיני השוטרים מחזות זוועה, בחצר הבית נמצאו מספר גופות והחוקרים
חושדים שימצאו עוד.

כל מה שקרה ברגעים הבאים, נדמה היה לה שקורה מתוך חלום, משהוא בדיווח הטלוויזיוני
הפריע לה, הציק לה, היא לא הצליחה להבין מה, מאחוריה נהייתה לפתע המולה, פסיעות רגליים
מהירות, קולות, פקודות, היא הסתובבה לאחור, לחדר שלה ושל הבחורה נכנסו רופאים ואחיות,
מכשירים בידיהם, מבעד לדלת ראתה את הבחורה, לא היה קשה להבין שהיא כבר לא בין החיים,
באינסטינקט ידעה ששום טיפול לא יעזור, תוך כדי התמקדות במה שקורה בחדר, משך את
תשומת ליבה גבר גבוה שלבש חלוק לבן של רופאים, הוא יצא מהחדר בלי חיפזון, ידיו בתוך
כיסי החלוק, היא עקבה אחריו הולך לכיוון דלת המחלקה ואז זה הבזיק לה, נשימתה נעתקה,
בדיווח, אמרו רוצח, האיש מאחורי המצלמה..... האיש...... היא המשיכה לעקוב אחריו במבטה,
כשהגיע אל הדלת ואחז בידית הוא הסתובב והתבונן בה, נועץ מבט, היא הלכה לאט לכיוונו,
מבטו משך אותה, כשהייתה קרובה, כל כך קרובה, הוא רכן לעברה ולחש, כשהמקום החדש
יהיה מוכן, את תתקבלי בברכה, אמר, פנה לאחור ויצא מהמחלקה מותיר אותה רועדת וחלושה.

המשך יבוא

פאני היל