תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

המקום שלי לרגליו- חלק רביעי

בבוקר, בעודו שותה את הקפה ליד השולחן במטבח, הוא התבונן ביוסי שניקה את הכלים ואת הכיור, חיוך של עונג עלה על פניו, אושר מילא אותו, הוא קם וחיבק את יוסי מאחור, מחכך את אגנו בישבנו תוך כדי לחישות של אהבה באוזניו, פה ושם שלח לשון וליקק את תנוך האוזן, את צווארו.

בדרך לעבודה המשיך להזכר רוני באותו לילה גורלי ששינה את חייו, ליילה כואב לא רק מבחינה גופנית אלא מבחינה נפשית.

כשחזר לחדר לאחר שהתאושש במקלחת, ראה את אבי יושב על כורסא מול המיטה, ומאותת לו עם אצבעו להתקרב אליו ולשבת בין רגליו הפשוקות, בהיסוס רב הוא קרב והתיישב, יותר קרוב נשמעה הפקודה, רוני התקרב אל אבי כמה שיותר מרגיש איך הרגליים נסגרות מאחוריו, את ראשו הוא הניח על בטנו של אבי ועצם עיניים, לאט לאט אזר אומץ וחיבק את אבי שבמקביל החל ללטף אותו על ראשו בעדינות וגם לדבר, הוא סיפר לרוני על יוסי, על כך שפגש אותו בזמן שעדיין יצא עם רוני, בניגוד לרוני - יוסי ידע על נטיותיו , על אהבתו להיות נתון למרות, להיות נשלט, זו הסיבה שהוא עזב את רוני למרות שכן אהב אותו, הרצון לשרת את אבי היה חזק מכל דבר אחר, יוסי סיפר לאבי הכל על רוני, כןןןןןןןןןןןן אמר אבי, הוא סיפר לי מה אתה אוהב ומה לא, על כל ההרגלים שלך, על הביישנות, על הפחד שלא תהיה לו אהבה, הדמעות של רוני החלו לזרום לאיטם על בטנו של אבי.

הרגליים שסגרו עליו נפתחו בבת אחת וציווי חדש נאמר- "תסתכל עלי", אני נותן לך עכשיו שתי אפשרויות, ברגע שתחליט באפשרות שבחרת לא תהיה דרך חזרה, אמר וחיכה מעט שמה שאמר יקלט במוחו של רוני.

הוא הרים יד והראה לרוני את המפתח לחדר, בעצם לא היה צריך להגיד יותר אך אמר לרוני שאם הוא יוצא, אין דרך חזרה, האפשרות השנייה- הוא הצביע על המיטה והוסיף- אשתמש בך איך שארצה, כל החורים שלך יהיו לרשותי, תשרת ותציית, גם כאן לא תהיה דרך חזרה.

רוני ישב ורעד, מחשבות הציפו אותו, בלבלו אותו, הרי לזה פילל כל הערב, שהמפתחות יהיו בהשג ידו והוא יוכל לנוס על נפשו, מה שקרה עכשיו היה עינוי לא צפוי, קשה יותר מכל המכאובים שעבר עד עכשיו, הוא ידע היטב מה יקרה אם ישאר אך איך זה שהוא עדיין כאן? הלב שלו דפק בחוזקה ובמהירות והוא לא הצליח להשתלט על הרעד שתקף את ידיו ורגליו, שמע את הדם פועם בראשו, עדיין ישב, רגליו מאנו לקום למרות שכל מה שחשב עליו היה שהוא חייב לברוח, לצאת מכאן ולנשום, לנשום.... היה לו קשה לנשום וסחרחורת תקפה אותו, הוא התחיל לכעוס על אבי וצעק לעברו שהוא רוצה שיכריח אותו כמו מקודם, שלא יתן לו את האפשרות להחליט, אני לא יודע צעק, לא יודע מה אתה רוצה ממני, השאלה היא לא מה אני רוצה ממך ענה אבי, השאלה היא מה אתה רוצה מעצמך, בשבילך, הוא לא נגע ברוני, רק התבונן, הוא ידע שרוני צריך להחליט לבד.

למעלה בחדר האורחים הפעילות פסקה זמנית וכולם היו מרותקים למסך, בייחוד יוסי שדאג לרוני או יותר נכון רצה בכל מאודו שרוני ישאר, שישרת ביחד איתו את המאסטר, הוא ידע שזה נובע מתוך אגואיזם אך לא היה לו אכפת כי הוא ידע שזה יהיה טוב גם עבור רוני ולא רק עבורו ועבור המאסטר.

לאט ותוך כדי בכי חרישי זחל רוני לעבר המיטה, עלה עליה וחיכה על ארבע כשראשו על הסדין, רגליו המקופלות מפושקות מעט וישבנו מורם, הוא תפס חזק את הסדין בידיו וחיכה כשהוא יודע מה יקרה בדקות הבאות, הזין שצופה בקונדום נגע קלות בישבנו, מקפיץ את גופו של רוני באופן לא רצוני, קרם נמרח בנדיבות על החור והזין החל לחדור, בתחילה לאט, יוצא ונכנס כל פעם עמוק יותר ואז בבת אחת חדר כולו פנימה מוציא מפיו של רוני צעקות של כאב, אך משהוא נוסף התגנב אל בין צעקות הכאב, צעקות של עונג ומלמולים של כן ולא לחילופין, מלמולים שבאו מתוך ריחוף, למחרת בבוקר יוסי שכב לידו, מלטף, מנשק, מרגיע, נותן לו הרגשת שייכות, של אהבה.

הסוף
פאני