אפילה ירדה על העיר הגדולה. דני היה מרוגש מאוד והאדרנלין זרם בעורקיו.
פעם בחודש דני הרשה לעצמו להסתכן למען הריגוש, למען ההתמכרות החדשה שלו שנמשכה כבר מספר חודשים. כל העניין יקח לו כשעה וחצי בערך- מנסיון - ולאחר מכן יצטרף אל חבריו במסעדה הידועה, היקרה והמבוקשת ביותר בעיר- "Monday".
את הג'קט האופנתי והיקר מבית "אלדו" הוא השאיר במכונית שנשארה בחניית המטרו המרכזית של העיר. כעת לבש מעל החולצה מיזע אפור שקנה פעם בחנות פשוטה בעיר, ג'ינס ונעלי ספורט שחורים. במטרו הוא לקח רכבת לאחד האזורים המסוכנים בעיר, לפחות מסוכן עבור אחד כמוהו, שלא נהג להסתובב שם באופן קבוע. אחד שמרחוק יכלו להריח שהוא לא שייך למקום. קבצנים ישבו משוכלי רגליים ברחוב, ידייהם פשוטות לפנים. מבטים ננעצו בו מבין הצללים.
דני הגביר את צעדיו, מטרתו הייתה קרובה. די קרוב לפינת הרחוב שבו היה. כשהיה ליד הדלת הוא הציץ לצדדים, מודא שאיש אינו עוקב אחריו ואין פרחחים ששמו עין על מנת לתוקפו ולשדוד אותו. הדלת הייתה נעולה, סימן שהיה עליו לחכות על מנת שהאיש שבפנים יסיים ויצא. הוא התרחק קמעה ונשען על הקיר, מחכה, דרוך כולו למעשה סביבו.
ההתרגשות של דני גברה, כמה אהב את הפרפרים בבטן, את הזין שהחל להגיב ולתפוח.
חייו של דני הפכו למשעממים במרוצת הזמן, העבודה במשרד עורכי הדין הידוע והמוערך תבעו ממנו הרבה שעות מחייו, אשתו שדי אהב והעריך, שיעממה אותו מבחינה מינית. ילדיו היו כבר מספיק בוגרים על מנת שלא ירצו לבלות הרבה עם הוריהם. חבריו היו אותם חברים שסיפרו את אותם סיפורים עד שידע לדקלמם בעל פה.
פעם כשהיה צעיר היה מכור לריגושים- מכוניות ספורט מהירות, טיפוס הרים, סקי, מפגשי סקס מיוחדים ועוד ועוד. לאן כל זה נעלם חשב לעצמו. הפכתי להיות כמו אבא שלי חשב בעצב כשעמד והמתין לתורו.
סוף סוף הדלת נפתחה וזקן לבוש בגדים ישנים ומקומטים יצא מהפתח, העיף מבט הנה והנה ונעלם חיש מהר מעבר לפינה.
המשך יבוא
פאני היל