תאוות ותשוקות- סיפורים ופנטזיות

המשך פנטזיית המרדף- המשבר

לאחר שלושה חודשים...........

אני נוסע לחו"ל לשבוע אמר המאסטר לעבד, אני לא מרשה לך לגעת בה בזמן הזה, תתנזרו ,לא נשיקה , לא חיבוק, כלום.
שכבה במיטתה, אינה מבינה, עבר יום ועוד יום והמאסטר לא ירד אליה, אולי הוא כועס עלי חשבה, ניסתה לבדוק עצמה, לשחזר את קורות הימים האחרונים, לא מצליחה לעלות על דעתה סיבה הגיונית, ביום השלישי ירד העבד ואמר לה שהיא יכולה להצטרף אליו לקניות, שאלה אותו מה עם המאסטר? הוא נסע לחו"ל ענה.
בלי להגיד לי כלום? רגשות מעורבים עלו בה, כעס, געגועים, לא רצתה שהעבד יראה את התרגשותה ואמרה, אלך להתלבש, לפני שיצאו מהמרתף נצמדה אליו וניסתה לנשקו, הרגישה בודדה ורצתה את קרבתו, הוא נרתע ממנה ואמר , המאסטר לא מרשה, ביקש שנתנזר כל השבוע, אני לא מאמינה לך אמרה לו בכעס, אתה בטח שומר לי טינה על כך ששבוע שעבר המאסטר בילה איתי יותר מאשר איתך, העבד היה עצוב, הוא ידע שהדברים יצאו מפיה ללא שליטה, מתוך כעס על המאסטר שלא אמר לה דבר אלא נעלם לה, ידע שהיא מוציאה עליו את תסכולה, אם היה יכול היה לוקח אותה בזרועותיו, מנחם אותה, גורם לה אושר, הרי הוא אוהב אותה כל כך.
בואי הוא אמר, נצא לבלות, בזמן הנסיעה היא חשבה לעצמה, אני אראה לו, אעשה הכל כדי לפתות אותו, נראה כמה זמן הוא יחזיק מעמד.
למחרת היא קראה לו באינטרקום, "בבכי", אני צריכה עזרה היא אמרה לו, נפלתי , נראה לי שנקעתי את הרגל, שמעה אותו רץ במרדגות , יורד מטה מבוהל, התקרב אליה, תראי לי אמר , היא הניחה את רגלה על ברכיו, הקרסול התעקם לי אמרה, הוא נגע בה והחלה לצעוק מ"כאב", זה בסדר הוא אמר, אין נפיחות, אעשה לך מסג' בעדינות שלא יכאב, רק עכשיו שם לב שהיא לובשת תחתון סקסי בצבע אדום, חזייה תואמת, הרגיש איך הזין מתקשה בתחתוניו ללא שליטה, לעזעזל הוא חשב, רצוי שאצא מכאן כמה שיותר מהר.
היא המשיכה לגנוח מ"כאב", תמשיך לחשה לו, אני לא יכול אמר לה בחזרה, אני חייב ללכת,
ניסה לקום אך היא משכה אותו אליה, מסתכלת בעיניו ואומרת לו- אני אוהבת אותך, אל תלך, אני זקוקה לך, אני אוהב אותך גם אבל המאסטר לא מרשה, הוא לא ידע היא אמרה, הוא יחזור רק מחר, בבקשה התחננה אליו, מנשקת את פניו, מלטפת את גופו, הוא נשבר, ידע שיענש על כך אך ברגע זה לא היה לו אכפת, רק רצה אותה, רצה לאכול אותה, למלא אותה, לגרום לה אושר, כל כך היו שקועים במעשיהם, לא שמו לב למאסטר העומד ליד הכלוב ומתבונן בהם, הוא נתן מכה חזקה על סורגי הכלוב והם קפצו בבהלה, היא נשכבה בחזרה, עוצמת עיניים , דמעותיה זולגות, מה עשיתי חשבה? מה עשיתי? העבד קם ממקומו, עלה לחדרך מייד , חפוי ראש עלה מעלה.
המאסטר עלה בעקבותיו, מתעלם ממנה.
לאחר כשעה חזר המאסטר, התישב על הספה מול הכלוב, הוציא מתיקו מסמכים והחל לקרוא,
תתפשטי ובואי למקומך אמר, התפשטה והתישבה מולו על הברכיים, מחכה שיגיד משהוא, שישאל שאלות, שיכעס עליה, לא יכלה לעמוד בשתיקה, נעה על מקומה בחוסר סבלנות, מאסטר? היא פנתה אליו, תשתקי אמר, לאחר כשעה היא לא עמד בכך והתפרצה, די כבר, דבר איתי, מה עשית איתו?
הרים מבט ואמר לה- שחררתי אותו- לא הבינה , לא רצתה להבין , למה אתה מתכוון שאלה בתדהמה, הוא כבר לא העבד שלי, יותר את לא מדברת עליו, היא החלה לבכות, להתחנן אל המאסטר, ניסתה להסביר מה קרה, שזו היתה אשמתה הבלעדית, הוא שלח לעברה סטירה ועוד סטירה, היא זזה אחורה, מנסה להתחמק, אל תיגע בי היא אמרה לו, קמה וחזרה לכלוב, מתישבת בפינה ובוכה, בואי הנה הוא ציווה, הכעס עולה בעיניו, לא זזה ממקומה.
שמעה אותו קם, סוגר את תיקו , עולה במדרגות וטורק את הדלת אחריו.
לאחר זמן שנראה לה כנצח, היא התלבשה בעצבות, ידעה שלא תוכל להשאר כאן יותר, המאסטר מרוב כעס שכח לנעול את הדלת וזו ההזדמנות שלה ללכת, ארזה בתיקה את מעט הדברים שהביאה עימה, לא לוקחת דבר ממה שקנה לה המאסטר, מרגישה שאין לה זכות לקחת אותם, עלתה במדרגות חרש והחלה בדרכה החוצה, דרוכה וקשובה על מנת לשמוע רעשים, צעדים, היה שקט מאוד בבית המאסטר, ניצלה את ההזדמנות, יצאה החוצה והחלה לרוץ.

המשך יבוא
פאני היל