סתם כזאת פריקה מבולגנת

חברה שלי
הנה את מולי
ולמרות הזמן קשה עוד להודות
שאנחנו כבר לא ילדות
בין כל הכחול
רואה לי את הכל
כשאני מועדת אין בך רחמים
יש רק אהבה ללא תנאים

ואת שומעת ואני שומעת
את רחשי הלב
את לחישת הבוקר
של פרח מלבלב

שתינו מבינות
גם קנאות קטנות
טוב לנו ללכת
בין הים לחוף
ולראות את שני צידי הנוף

ואת שומעת ואני שומעת
את רחשי הלב
את לחישת הבוקר
של פרח מלבלב

ואת יודעת ואני יודעת
מה כל זה אומר
אולי בסוף הדרך
אולי בזמן אחר

קודם כל אאחל לעצמי להמשיך בדרך הנכונה לי גם אם זה לא תמיד מתאים למי שסביבי, להמשיך לחייך ולראות את הטוב בדברים גם אם לפעמים כל מה שאני עושה זה להתלונן.

לאהוב חזק עד שכואבת הבטן ולסלוח כדי להוריד אבנים מהלב, לחבק גם את הקוצניים ביותר ולזכור שכמוני יש שמחבקים את הקוצים שלי. 

ולכם אאחל שתראו את הטוב, שתרגישו הכל קרוב ותדעו להכיל באהבה.

מזל טוב 💜

אחרי 20 שעות בערך, מתוכן 7 שעות שינה

מתכון חדש לבצק ברוך שהתפקשש, שני קרמים חדשים, קרם קרמל מלוח אחד שכמעט ויתרתי עליו ועוגיות שקדים עם בצק עדין בטירוף הצלחתי להוציא את הקינוח....

פעם ראשונה, מבטיחה להשתפר.

אז מה קיבלנו? את הכלה מאיסטנבול

פריז ברסט עם קרם דיפלומט על מצע עוגיית שקדים

קרמל מלוח וקרם ערמונים ומעל הכל הכתר, פחזניה עם קרם פטיסייר וקרמל מלוח שעוטף הכל ברכות מהממת.

נ.ב

חייבת סדנת זילוף דחוף! 

רק שתיקח אותי אתה,
כשאקרא בשמה, עד שהיא תשמע
בקולי את הסדק, שבי הילד שמפחד כל-כך.
רק שתבחין במצוקה, שלא אבלע בים הבלהה,
שדים בחדר כורים לי קבר, היא בטח לא רואה.

שהאוויר שהיא נושמת הוא מוגבל,
חושבת שדרכי, תוכל לפרוץ ת׳דרך.
היא לא רואה שזה גורל, האוויר שלי מורעל,
אצלי הכל בערך.

רק שנשרוד את השקיעה,
שהיא לא תדע, שהיא לא תשמע
אותי צורח, אותי בורח...
אילו יכולתי לדקה לשלוט בבהלה,
ללחוש אל תוך אוזנה:
למרות העצב, עזבי הערב,
את בטח לא רואה...

שהאוויר שאת נושמת הוא מוגבל,
חושבת שדרכי נוכל לפרוץ ת׳דרך.
את לא רואה שזה גורל, האוויר מורעל,
אצלי הכל בערך.

רק שתיקח אותי אתה, שלא אפגע,
מקלט בזרועותיה.
קשה לחזות את המחר, גילתה קצת מאוחר,
שזה הכל עליה.

רק שתיקח אותי אתה...

לפעמים אני מרגישה שהיה ברור לך שאני אשאר כמו שהיה ברור לי שלעולם לא אצליח באמת לסמוך עליך.

זה כואב לי להגיד כמעט כמו שכואב לי להודות שאני צריכה אותי איתך עכשיו.

זה כואב לי כמו שכואב לי להודות שנתתי לך חתיכה ממני שלא תחזור, שאתה הראשון שבאמת הצלחתי לותר על המסיכה מולו, היחיד ש....

לפעמים אני מרגישה שויתרת על זה באותה מהירות שויתרתי על האפשרות שיהיה לי טוב איתך.

לפעמים

כבר זמן שלבד אני עומדת על קו למירוץ שלא מתחיל,
צעד לעשות אני פוחדת, מי אני אהיה בסוף השביל?
אם כבר מדברים על מה שזז בי,

כל מה שקשור בלהחזיק אותי קצר,
בגבולות שלי סימנתי, אין מקום והאויר ניגמר.

לא אני לא רוצה ליפול, זו רק זו שאני לא מכירה, שעושה לי עיניים.
היא עוד לא ראתה את הכל, מאיימת לקפוץ עכשיו מהספינה אל המים.
כבר זמן שעוצמת את העיניים, כל מה שפחדתי לראות עליי,

אולי בתוכי אמצא כנפיים, להשעין את הגב, לסמוך עליי.

אז כן, כן לקפוץ אל תוך המים, ללמוד את עצמי טיפה, טיפה,
ואם בפנים, יש מין הורדת ידיים, רק הצליל של פעימה.
לא אני לא רוצה ליפול, זו רק זו שאני לא מכירה, שעושה לי עיניים,
היא עוד לא ראתה את הכל, מאיימת לקפוץ עכשיו מהספינה אל המים.
לא אני לא רוצה ללכת, זו רק הילדה הקטנה שמושכת כתפיים,
היא רק נובחת לא נושכת עכשיו, היא פשוט רגילה שמוחאים לה כפיים.

אף פעם לא אהבתי ימי הולדת. תשומת הלב המאולצת, הברכות האהובות מאנשים שלא דיברתי איתם שנים והחיפוש העיקש של איך לחגוג עם מי ואיפה מוציא ממני את הכוחות. אבל בחיים לא הרגשתי רגשות כל כך מעורבים בחודש יום ההולדת, תמיד לקחתי את זה בקלילות ואף פעם לא עשיתי סיפור גדול מציון היום בו נולדתי. 

נולדתי ארבעה ימים לפני יום ההולדת של אימי. הריון ראשון לילדה בת 17 במדינה שכמה שנים קודם לכן הייתה חלק מברית המועצות. הרופאים הפחידו ואיימו שאצא נכה, שלא אלך ולא אדבר, אסרו על אימי לקבל מתנות ללידה החל ממאכלים ועד מוצרים לתינוקת החדשה. 

לפעמים הייתי רוצה לפגוש את הרופאים החכמים של אותה התקופה ולכשכש בפלאג זנב היפה שלי בפרצוף שלהם, ובכל זאת... כמעט ברית המועצות.

בעוד כמה ימים אחגוג יום הולדת, 24 אביבים (ליטרלי) והדבר היחיד שאני רוצה זה קצת להיעלם. תחושת הלבד בשבועות האחרונים מעבירה אותי רכבת הרים רגשית ויום ההולדת המתקרב לא מקל על כך. 

רציתי לשנות תאריך לידה רציתי למחות נגד אזכור יום ההולדת שלי ואז אמרתי שאני מזמן לא עושה סיפור מימי הולדת, אז למה בעצם. מחאות זה ממש לא הקטע שלי. 

זה כבר כמה חודשים שאין עם מי לדבר
קיר מול קיר לב מול לב
כבר כמה פעמים שאמרתי תוותרי
זה מספיק זה כואב
כשהכול היה פשוט נשארת
כמה קל להישאר כשטוב
כשהכול חדש מהקופסא
הרבה יותר קל לאהוב

ואין בי כוח להישאר אפילו לא יום
זה כבד עליי כבד עליי
יפה שלי תשאיר לי מקום
אני הולכת בלי לדעת לאן
אני הולכת להתחיל מהתחלה את הכול הכול
אני לא מסוגלת

זה כבר כמה שבועות
גלים כמו זיכרונות
מתנפצים לי על החוף
על החול המלכלך
איך הכול שם מסתבך
היה מושלם אני זוכרת
כשהכול היה פשוט אמרת
לכל דבר טוב יש גם סוף
פחדת אני יודעת
אתה חלש כשמתחילים לחשוף

ואין בי כוח להישאר אפילו לא יום
זה כבד עלי כבד עליי
יפה שלי תשאיר לי מקום
אני הולכת בלי לדעת לאן
אני הולכת להתחיל מהתחלה את הכול הכול
אני לא מסוגלת

כבר כמה פעמים שאמרתי תוותרי

זה מספיק זה כואב