אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סתם כזאת פריקה מבולגנת

הזכויות שמורות לקרנפית מחרסינה


***מתגעגעת תמיד פיה תאומה שלי***
לפני 3 שנים. 21 בדצמבר 2020 בשעה 10:49

אחד אמר הלילה מוזר
שתיתי משקה כבר נעים לי לא קר
רציתי לנסות להתמיד
לכתוב מנגינה שתביא לי את העתיד
שלי שלך שלי שלך


אז בואי נשחק עוד משחק
מי שמפסיד יצחק
רצף של שלוש מלכות
לא נקבל מכות על הראש
שלי שלך שלי שלך


הגלים של סן דייגו לא רוצים להישבר
פזמונים שלך כתבתי הם עומדים להיגמר
נגמרו לי המילים נגמרו לי השירים כבר בשבילך


אחד אמר הלילה אכזר
שתיתי משקה כבר נעים לי לא קר
רציתי לנסות להתמיד
לכתוב מנגינה שתביא לי את העתיד
שלי שלך שלי שלך


הגלים של סן דייגו לא רוצים להישבר
פזמונים שלך כתבתי הם עומדים להיגמר
נגמרו לי המילים נגמרו לי השירים כבר בשבילך

 

 

אז בוא נשחק משחק, מי שיפסיד יצחק 😜

לפני 3 שנים. 15 בדצמבר 2020 בשעה 7:55

עוד פעם את בוכה?

טיפשה!

כמה פעמים אמרתי לך שזה לא יקדם אותך לשום מקום?

איזה מין בן אדם את שכל דבר משפיע עלייך ככה?


אז הוא לא מרוצה, אוי אוי אוי... מי שישמע חשבת שזה יהיה אחרת?! הרי עוד לפני שהוא הגיע ידעת שהוא כזה, לא מרוצה, שום דבר לא מספק אותו ואת בטח לא הראשונה שהוא דורך עליה.


מה?

לא שמעתי?

אני צודקת?

 


נו ברור שאני צודקת... טיפשונת חח

אני אישה, אני תמיד צודקת.

 

ומה איתך?

מתי את תתחילי לצדוק במקום לבכות שלא רואים אותך?

אולי תעשי עם עצמך משהו? שק דמעות חסר תועלת.

תתעוררי על החיים שלך טיפשונת, אם את לא נותנת מעצמך איך את רוצה לקבל?

ותפסיקי עם החיוך הצבוע הזה, החיוך שלך כבר מזמן לא מקסים אף אחד, תתחילי לעשות, תיהי מועילה.

תסתכלי עלי רגע טיפשונת, תרימי מבט... נמאס לי להתכופף אלייך ככה, זה כואב לי בצוואר. 

תקשיבי למישהי שיודעת דבר או שניים.

 

את קמה בבוקר ובלי להתעצל כי נמאס לי מהעייפות הזאת שלך.

בקיצור...

את קמה בבוקר, אוספת את שק הדמעות שלך וזורקת אותו מהקומה העשירית, תזכרי שגם ככה חורף, אף אחד לא ישים לב לדמעות שלך ילדה.

אחרי שאת זורקת את הדמעות הלא מועילות האלה, את לוקחת את עצמך, מלבישה לעצמך את אחד החיוכים הדביליים שלך, מבחינתי שהנהג אוטובוס יחשוב שזכית בלוטו, הבנת?

אחרי שאת מלבישה לך חיוך תשתי קפה, למה את בלתי שמישה לפני הקפה...

 


תקחי אחריות לעזאזל... איזה פתטית נהיית לאחרונה, איף....

מצאת מקום לבכות בו אז החלטת להפוך את זה לקריירה?

יאללה תתעוררי, אם את לא תעשי בשבילך אף אחד לא יעשה בשבילך. ואת זה את אמרת, לא אני.

ותזכרי טיפשונת... אני פה ואת ממש לא רוצה להתעסק איתי.

 


מה?

תודה?

מה תודה... תתפשטי!

לפני 3 שנים. 12 בדצמבר 2020 בשעה 10:27

לפני 3 שנים. 8 בדצמבר 2020 בשעה 11:59

אני קמה מהמיטה ומתחילה להתלבש

״חכי רגע, מה קרה?״ הוא שואל אותי במבט מבוהל

״אל תסתכל עלי ככה״ אני עונה לו ומחפשת את החולצה לצד המיטה, הוא מפנה אלי שאלה כמו שהוא עושה תמיד ״איך זה ככה?״, ״כאילו אכפת לך״ אני מסתכלת לו בעיניים ומסתובבת.

 

יש לו עיניים גדולות שלא ראיתי המון זמן, עיניים כאלה שאפשר לטבוע בהן, עיניים שלא משקרות ולמרות שאף פעם לא אמר לי מה אני בשבילו היה לי ברור מהרגע הראשון.

לאורך כל מערכת היחסים הלא ברורה שלנו אני בחרתי שלא לשאול ולא לדעת וגם כשהתחיל לצאת עם הבלונדינית ההיא שיפה וקטנה ומתוקה ממני ידעתי שבסופו של יום הוא יחזור אלי, למיטה שלי, לציצי שלי ולכוס שלי.

היינו מזדיינים בכזה רעב וזה כאילו הקשר איתה רק הרעיב אותנו יותר, הוא היה אומר לי אחרי כל פעם שהוא אוהבת אותה ולכן הוא איתה ואני הייתי מסכימה איתו, מלטפת לו את הפנים, מחייכת את החיוך שלי ששמור רק לו, מנשקת לו את האף ומשתיקה אותו עם הלשון שלי עמוק בפה שלו. 

היינו שוכבים ככה ומתנשפים זה לתוך זו אחרי שהוא היה מזכיר לי כמה התגעגע אלי באותו היום או בכמה שעות שהוא היה איתה. 

בחודשיים האחרונים של הקשר שלנו האווירה בנינו נהייתה מתוחה, מעבר לריבים הדרמטיים והדמעות שהיינו שנינו אוהבים לפרוק זה על זו המבט שלו בעיניים נהיה לא ברור. 

הוא לא היה מצליח להביט בי וגם כשהיינו מזדיינים קרוב וחזק ומלוכלך הוא לא יכל להביט בי. כמה שבועות אחרי שהאוירה הזאת שררה בנינו הוא אמר לי שהוא רוצה להיפרד ממנה ואני חתיכת כלבה שאני אמרתי לו שיש דברים שלא משחקים בהם ואהבה היא חלק מהדברים האלה.

״אם אתה אוהב אותה אז תלחם על הקשר שלכם״ הסתכלתי לו בעיניים ועל פניו הופיע מבט תוהה ולא ברור, הוא הביט בי כל כך מבולבל ומשהו בי נחמץ אז אמרתי לו שהספיק לי אספתי את עצמי והלכתי. 

הלכתי לפינה השקטה עם הנוף הקסום ובמשך שלוש שעות ישבתי ובכיתי, קיללתי את עצמי על הפחדנות והטיפשות, קיללתי אותו על העיוורון ועל זה שהוא משחק איתי במשחק הזה שהורס אותי ואותו, המשחק הזה שהורס אותנו.

אחרי שסיימתי לבכות ועישנתי עוד כמה סיגריות אספתי את עצמי, הלבשתי על עצמי חיוך וחזרתי לחברות כאילו כלום. שבוע שלם לא ראינו אחד את השניה ובפעם הבאה שנפגשנו היינו בדירה באילת, סופ״ש עם חברים, חניון תת קרקעי אחד וגניחות ואנחות שבמקרה לא נתפסו על חם. שוב חזרנו לשגרה שבה במהלך היום הוא מסתובב עם הילדונת הזאת מחבק ומנשק ומספר לעולם על האהבה הגדולה כשבסוף יום הוא דופק לי את הכוס והלב ברגש שעד היום אני לא מצליחה להבין. 

לא עברו יותר מחודש וחצי כשהבנתי שזה לא יוכל להימשך וביום שהוא החליט להיפרד מהבלונדינית היפה אני בחרתי לסיים את כל מה שעוד לא התחיל שם. אז שכבנו במיטה אחרי עוד סקס חזק ומלא תשוקה, התנשפנו אחד לתוך השניה, הבאתי לו נשיקה על האף ושאבתי אלי את השפתיים התפוחות שלו ואז ברגע ההוא כשקצת התרחקתי ראיתי את העיניים האלה מביטות בי במבט המפחיד הזה, מבט שאומר יותר ממה שניתן להגיד במילים, הוא חייך מעט ואני נבהלתי מההשתקפות שלי במבט שלו, אספתי את הדברים שלי והלכתי.

 

לפני 3 שנים. 7 בדצמבר 2020 בשעה 18:50

היה לי קשה מדי בין האנשים,
אז התחלתי ללכת והגעתי לפרדס
והדמעות שלי נפלו על העלים היבשים,
תהית איפה אני ולא באת לחפש.

 

אחרי ששוב נתתי יותר מדי,
אני ארגיש את הקליפה הזאת צומחת מעלי
ואיך אני אדקור את כל מי שיתקרב
הלא כבר נשבר לי פעם הלב.

 

רצית לברוח מכל מה שמוכר,
בין החולצות הישנות שלך הבחנת בי
ואם קמט החיוך שלי נראה אותו דבר,
הרי תוכל למצוא רחוק מה שמצאת כאן איתי.

 

אחרי ששוב נתתי יותר מדי,
אני ארגיש את הקליפה הזאת צומחת מעלי
ואיך אני אדקור את כל מי שיתקרב
הלא כבר נשבר לי פעם הלב.

 

ועל כל זה אני אשלם עוד ביוקר
על האגו שלי, על האכזבה.
אני אזיז את השמיכות כי מחר בבוקר,
אני שוב מתעוררת עם עוד שכבה.

 

עדיין קשה לי בין האנשים,
לפעמים אני נזכרת כמה זה כואב
איך הדמעות שלי נפלו על העלים היבשים
ואיך קשה לשנוא את מי שאתה אוהב.

 

אחרי ששוב נתתי יותר מדי,
אני ארגיש את הקליפה הזאת צומחת מעלי
ואיך אני אדקור את כל מי שיתקרב
הלא כבר נשבר לי פעם הלב.

 

 

לפני 4 שנים. 25 בנובמבר 2020 בשעה 23:59

בנקודת מבט 😅

לפני 4 שנים. 25 בנובמבר 2020 בשעה 15:24

😏

 

I'm young and I love to be young
I'm free and I love to be free

לפני 4 שנים. 24 בנובמבר 2020 בשעה 21:00

המוח שלי ריק

אני לא מצליחה לחשוב

לא מצליחה להשקיט מחשבות

הכל מבולבל

אני רוצה סדר

אני לא רוצה לסדר

אני רוצה שקט

אל תפסיקו לצעוק

הכל מבולבל

אני אוספת חלקים ממני ואז מפזרת כמו קונפטי

כל הקודם זוכה

קונפטי של כלום

קונפטי עקום

חלקיקי דפים קרועים

דפים ריקים כמו הראש שלי

אין לי תשובות לכלום

הכל בסדר

זאת סתם תקופה

היא תעבור

האמנם?

לפני 4 שנים. 24 בנובמבר 2020 בשעה 9:54

גם אם בכל בוקר
אקום ואתפלל
לפעמים, אחיה בחטא
והכל בשם האל
אפליג לי בימים
לכל ארבעת הרוחות
ואתיימר למצוא תשובה
לכל השאלות
בסוף היום אני צריכה אותך

 

גם אם יצלמו אותי
מאלף כיוונים
ואופיע מחייכת
מעל מאה שערים
וירצו אותי כולם
כמו דיווה מהלכת
מפוסלת, מגרה
מרחיקה ומקרבת
בסוף היום אני צריכה אותך

 

אני רעה, אני טובה
אני חלום, אני מיטה
אני ענן, אני שטיח
התירוץ והסיבה
אני יש, אני אין
אני לא, אני כן
אני פה, אני אלך
אני מה, אני איך
אני רעה, אני טובה...

 

גם אם יראה
כאילו כלום לי לא חסר
כאילו טוב לי עם עצמי
ואלוהים עלי שומר
בעטיפת מיליון הדולר
אני רוקדת על במות
ואם נראה שיש לי
כבר יותר מאלף נשמות
בסוף היום אני צריכה אותך

 

אני קוראת אותך עכשיו
כמו ספר פתוח
בעמוד שבו אתה
כמעט עומד לעוף ברוח
אז תן להתקרב
כי יש לי משהו להגיד לך
בסוף היום אני צריכה אותך

 

אני רעה, אני טובה
אני חלום, אני מיטה
אני ענן, אני שטיח
התירוץ והסיבה
אני יש, אני אין
אני לא, אני כן
אני פה, אני אלך
אני מה, אני איך
אני רעה, אני טובה...

לפני 4 שנים. 22 בנובמבר 2020 בשעה 0:33