|
|
|
המוח שלי ריק
אני לא מצליחה לחשוב
לא מצליחה להשקיט מחשבות
הכל מבולבל
אני רוצה סדר
אני לא רוצה לסדר
אני רוצה שקט
אל תפסיקו לצעוק
הכל מבולבל
אני אוספת חלקים ממני ואז מפזרת כמו קונפטי
כל הקודם זוכה
קונפטי של כלום
קונפטי עקום
חלקיקי דפים קרועים
דפים ריקים כמו הראש שלי
אין לי תשובות לכלום
הכל בסדר
זאת סתם תקופה
היא תעבור
האמנם?
גם אם בכל בוקר
אקום ואתפלל
לפעמים, אחיה בחטא
והכל בשם האל
אפליג לי בימים
לכל ארבעת הרוחות
ואתיימר למצוא תשובה
לכל השאלות
בסוף היום אני צריכה אותך
גם אם יצלמו אותי
מאלף כיוונים
ואופיע מחייכת
מעל מאה שערים
וירצו אותי כולם
כמו דיווה מהלכת
מפוסלת, מגרה
מרחיקה ומקרבת
בסוף היום אני צריכה אותך
אני רעה, אני טובה
אני חלום, אני מיטה
אני ענן, אני שטיח
התירוץ והסיבה
אני יש, אני אין
אני לא, אני כן
אני פה, אני אלך
אני מה, אני איך
אני רעה, אני טובה...
גם אם יראה
כאילו כלום לי לא חסר
כאילו טוב לי עם עצמי
ואלוהים עלי שומר
בעטיפת מיליון הדולר
אני רוקדת על במות
ואם נראה שיש לי
כבר יותר מאלף נשמות
בסוף היום אני צריכה אותך
אני קוראת אותך עכשיו
כמו ספר פתוח
בעמוד שבו אתה
כמעט עומד לעוף ברוח
אז תן להתקרב
כי יש לי משהו להגיד לך
בסוף היום אני צריכה אותך
אני רעה, אני טובה
אני חלום, אני מיטה
אני ענן, אני שטיח
התירוץ והסיבה
אני יש, אני אין
אני לא, אני כן
אני פה, אני אלך
אני מה, אני איך
אני רעה, אני טובה...
החורף בבואו כמו ממלא גם מרוקן אותי.
אולי מזג האויר הוא שמאפיר לי את הרגשות,
אולי זה הקור שמכהה על החושים.
משהו בי ריק ואין לי רצון אפילו למלא
ובכל אופן אני מתרצה מהר מדי, מסתפקת במעט מדי ומשתעממת בקלות.
חיוכים מזויפים ושמחה מדומה ממלאים את יומי,
אולי זאת אפילו שמחה טהורה כמעט ששכחתי שקיימת בי.
שמחה ללא ריגושים, שמחה ממה שקיים.
מתי בפעם האחרונה חייכתי סתם בלי סיבה
ולמה תמיד חיוך ושמחה צריכים להיות תלויים ב.....
תביא לי חיבוק תגיד לי מה אתה דפוק?
אני יושבת פה ככה , מסתכלת עלייך
אתה כל הזמן עסוק אני שונאת את הריחוק
תמיד היית ככה
אז אולי אלך כבר לח...פש רומנטיקן
שיתייחס כשאני כאן וייצמד אליי קרוב
והוא יאהב אותי , כל כך יאהב אותי
ייתן לי מה שאתה לא
אתה בא והולך
אני צריכה אותך קרוב אני צריכה אותך
קרוב אליי
אתה לא מדבר
נו תגיד לי משהו טוב ,
תגיד תגיד לי משהו טוב אולי
איך מאמי הכל פה מתנפץ כמו גלים כמו צונאמי
וזה לא נורמלי
אז אולי תשאר
כי חוץ ממך מה יש לי
מכבה ת׳שרפות אולי תפסיק כבר לשתות
אתה רוצה להיות לבד אני רוצה רק אלייך
ואיך אצלי זה כרוני לחזור על טעויות
תמיד היית ככה
אז אולי אלך כבר לח..פש רומנטיקן
שיתייחס כשאני כאן וייצמד אליי קרוב
והוא יאהב אותי , כל כך יאהב אותי
ייתן לי מה שאתה לא
אתה בא והולך
אני צריכה אותך קרוב אני צריכה אותך
קרוב אליי
אתה לא מדבר
נו תגיד לי משהו טוב ,
תגיד תגיד לי משהו טוב אולי
איך מאמי הכל פה מתנפץ כמו גלים כמו צונאמי
וזה לא נורמלי
אז אולי תשאר
כי חוץ ממך מה יש לי
אתה בא והולך
אני צריכה אותך קרוב אני צריכה אותך
קרוב אליי
אתה לא מדבר
נו תגיד לי משהו טוב אולי
יש נשים כאלה שנותנות לי השראה
זוהר וסיולויצקי היא אחת הנשים האלה ולא צריך יותר מלהסתכל עליה בקליפ הזה כדי להבין.
יעל היא משהו אחר לגמרי, הקול של יעל כבש אותי מהרגע הראשון ששמעתי אותה, בדרך כלל היא עושה קאברים מעלפים והיום היא הוציאה שיר שהוא בסגנון המדויק של מה שאני אוהבת.
שיר מלא משמעות, שיר שמספר סיפור.
מה אני קיבלתי, מה אתה קיבלת
עפת קדימה, אני עוד מאחור
אני חייבת לזכור, אולי אתה כבר שכחת
פרק אחד שחור
אני רוצה שתחשוב עליי, יש׳ך מטרות
תרצה משרות, אולי תרוץ יום אחד לבחירות
החלטתי לא להשאיר את המסקנה לסוף השיר
כדאי שתהיה זהיר
הסדינים הלבנים, גלים בים שחור
אני אכבה את החושך, אני אדליק את האור
האוטובוס נוסע כמו במים עמוקים
החגורה חונקת והרחובות חשוכים
ויש שיחת חולין, ויש בי אי נוחות קטנה
אבל תחושה של בכל זאת, חשבתי תוך כדי שיחה
אולי אני מדמיינת, אוכלת סרטים
פרשנות מוזרה בלי טיעונים וביסוסים
הכל שטויות, והשיחה מתגלגלת
צוחקים אבל היד שלך פתאום מטיילת
שזה כלום והינה שוב אני דרמטית כמו ילדה
שהתגובה שלי מוגזמת, אפילו מפחידה
והכביש מהיר והאוטו נוסע
ואני צועקת אבל אף אחד סביבנו לא שומע
הסדינים הלבנים, גלים בים שחור
אני אכבה את החושך, אני אדליק את האור
ואתה אחלה בחור. מפנק ומפרגן
אבל ברגע אחד מתהפך ומתעצבן
לא מטריד אותך מתי ואיך אמרתי לך כן
אמרת קטן עלייך מוזיקה, תראי כשנתחתן
את תגדלי את הילדים והילדות
אני אעבוד מלא, ולא יהיו לך דאגות
אני אעשה בשבילך הכל אם רק תיהי קצת פחות
קולנית, דעתנית, טבעות ולק שחור
אולי תרגיעי תדיבור, תסגרי את המחשוף
את התחלת איתי אז את יודעת מה הסוף
כי אני גבר טורף, וזה מה שרצית
את שומעת? עכשיו אני מחליט
אני דורשת מעצמי לדעת לא להתקרב
להצליח לזהות מי חבר ומי אויב
איך אפשר להחליט במי להתאהב
מי אריה? ומי זאב?
הסדינים הלבנים, גלים בים שחור
אני אכבה את החושך, אני אדליק את האור
המתח בין האולי לבטח
לא עוזב אותי
אולי האכזבה בפתח
אולי בא הדבר האמיתי
אולי
המתח בין שמש לירח
מסובב אותי
וכל סיבוב לוקח
עוד רגע שהיום איבדתי
היום
אם אני יודעת שהכל עוד לפני
כמו כשילדים
אז אני נרגעת כי הכל עוד לפני
כמו כשלא יודעים
המתח ברגעי השקט
לא יושב עלי
כי הוא סימן בדרך
שמשהו גדול קרב אלי
במתח בין הניצן לפרח
אני רוצה להיות
כי שם אני זוהרת
ושם הכל עדיין יכול לקרות
אם אני יודעת שהכל עוד לפני
כמו כשילדים
אז אני נרגעת כי הכל עוד לפני
כמו כשלא יודעים
אם אני נוגעת איפה שעדיין רך
כמו כשילדים
אז אני יודעת שהכל עוד לפני
כמו כשנולדים
תזכורת לעצמי.
הריח של הגשם מזכיר לי תקופות חמימות ועוטפות, איך שלא אסתכל על זה החורף תמיד חיבק ועטף אותי.
לילות של ברקים ורעמים שלא נתנו לי לישון, הפסקות חשמל בקיבוץ והפחדות של ילדי תיכון, קפיצה בשלוליות וסרטים מפחידים מתחת לשמיכות.
צייד שטפונות, הרי יש בזה משהו כל כך יפה, להצליח לצוד את הטבע מבלי באמת להזיק לכלום.
היינו מגיעים, פותחים פק״ל קפה ובזמן שהמים היו מתחממים היינו משוחחים.
שיחות ארוכות חסרות תוכן, שיחות על הקשת בענן ואיזה מין סימן היא באמת מעבירה לנו.
שיחות על אמונה ואלוהים למרות שהוא הדבר הכי רחוק מאיתנו.
שיחות על נשיקות ראשונות וחיבוקים של השתוקקות.
שיחות על החלומות הכי גדולים או על פנטזיות בלתי מושגות.
שיחות בשמות קוד, על ילדים ששברו לנו את הלב ועל אלה שעדיין שוברים.
בין שיחה לשיחה ובין צחוק לצחוק היינו מצלמים, שומרים לעצמנו זיכרונות.
היום דווקא את הזיכרונות שלא תיעדנו אני לא מצליחה לשכוח.
חיבוק מלא משמעות וליטופים במקומות אסורים, נשיקות לא תמימות עם תירוצים ממזריים.
כשהקפה היה רותח הזמן היה נעצר ובדיוק במזיגת הכוס האחרונה המים היו שוטפים את האבנים הקטנות ויחד עם האבנים היו סוחפים איתם את המבטים והמחשבות וכל תשומת הלב הייתה מתמקדת בפלא הטבע הזה.
במים הנאגרים בפסגה של הר וכאשר אינם מצליחים להישאר יותר במקום הם זורמים בנחלים ושוטפים הכל.
השיטפון הזה, המים שמכסים על הכל וסוחפים איתם חלקיקי ילדות, המים האלה הם הדבר הכי חם ומלטף שקיים.
לפעמים אני רוצה להיעטף בשיטפון הזה, שיטפון של רגשות, כי יש מהם כל כך הרבה ותמיד מרגיש לי שעוד רגע הם לא יצליחו להחזיק את עצמם וישפכו להם בנחלי גופי ונפשי.
המים ימלאו חלקיקים ריקים ויסחפו איתם כל זיכרון וכל חלום קיים, יכסו את הפנטזיות ויזרמו יחד עם הכל לתוך ים אינסופי.
שם המחשבות, הרגשות, החלומות והפנטזיות שלי יתערבבו עם שאר המחשבות הרגשות החלומות והפנטזיות ויעלמו כלא היו.
ואז כמו בנצח יגיע שוב אביב שיפריח בי פרחים חדשים וקיץ שישתה ממני כל תחושה כואבת, אחר כך יבוא הסתיו וחלקים ממני יצבעו בגוונים צהובים-חומים וינשרו אל האדמה היבשה והצמאה.
בסוף כמו תמיד יבואו הגשמים, עם הריח העוטף והחמים ואני אשטף איתם בין נחלים נחלים, חלקם שלי וחלקם של אחרים.
אצלול לתוך ים אינסופי.
