״את אולי הנשלטת הכי שקטה שהייתה לי״
זרקת את המשפט הזה באמצע הערב, אחרי שהראת לי את תיק הציוד, אחרי שהדגמת לי בעדינות מה כל אחד מהם עושה ולמה מיועד, אחרי שהתחת שלי האדים כבר מהידיים שלך, אחרי שזיינת אותי כהוגן מספר פעמים.
ואני... אני יודעת שאני שקטה, אני שקטה ולא ממושמעת.
..............
יצאתי מהבסיס בצהריים והגעתי אלייך רק לקראת הערב. התקלחתי וניקיתי את עצמי מכל השבוע ומהעבודה הקשה והחלטתי להניח את החששות בצד ופשוט להעז. לקחתי איתי שלוש שמלות, צהובה עם כתפיות דקות וללא מחשוף ושחורה קצרה אבל פשוטה, ממש פשוטה, כזאת שהופכים לפיג׳מה באיזשהו שלב. לא יודעת למה מבין כולן בחרתי דווקא בשמלה שבחרתי. שמלה חדשה בעלת מחשוף חמוד למדי, באורך די קצר עם כתפיות שלא הפסיקו להישמט לצדדים.
אחרי נסיעה של חצי שעה פתחת לי את הדלת וחייכת, חייכתי גם וקישקשנו קצת על החום שבחוץ. אחרי שנרגעתי מהנסיעה והחום, אחרי שתיתי מים ועישנתי סיגריה המשכנו לדבר, על החדשות, על הנסיעה הארוכה, על דברים של היום-יום.
ישבנו על ספת ר׳ אתה משמאלי עם הפנים אליי ואני מימינך עם הפנים קדימה.
אני יכולה למות ממבט בעיניים. אני לא מצליחה לנהל שיחה עם אדם שלא מסתכל לי בעיניים ויש לי שפת מבטים שאיתה אני מבינה מה קורה סביבי. קשה לי במקומות חדשים, אני צריכה לחקור את הסביבה ולבדוק כל דבר, אני צריכה לחקור את האדם שמולי ולהבין מה הסיטואציה הנוכחית אומרת.
לצערי החלק של הדיבור פחות חזק אצלי (לפחות בהתחלה, כי מהרגע שאני מתחילה אני לא מצליחה להפסיק). לוקח לי המון זמן להרגיש בנוח לנהל שיחה קולחת עם אדם, בין אם זה אנשים חדשים שעם הזמן יהיו חברים ובין אם זה אדם זר לחלוטין שהכרתי באתר מפוקפק מאוד.
אז אני מבינה למה אמרת לי שאני אולי הנשלטת הכי שקטה שהייתה לך.
אחרי זמן מסויים של ישיבה שקטה כזאת עם משפט פה משפט שם אמרת לי לבוא לשבת לך בין הרגליים על הרצפה ואני, גם כשאני רוצה קשה לי לבצע ישר, אני חייבת להתנגד. ״זה ממש קשה לי, לא יודעת למה״ ציינתי ואחרי דקה ביצעתי את פקודתך.
התיישבנתי רועדת ומפוחדת (בעיקר מעצמי) ואתה, אתה ליטפת לי את היד והראש וחזרת על מילות הרגעה. לאט לאט הרגשתי את הגוף שלי משתחרר ואז בלי התרעה משכת לי בשיער והבאת לי סטירה. פחדתי מהרגע הזה וכבר מהשיחות לפני המפגש תיארתי לעצמי שזה הולך לקרות.
סטירה מתקשרת אצלי לאקט אלים ומשפיל אך להפתעתי הסטירה הזאת, עם המשמעות הזאת שלה הפכה לי את הבטן והראש, באופן הכי טוב בעולם, רציתי שוב ושוב.
המשכת ככה קצת עד שביקשתי לגלגל לעצמי עוד סיגריה, התרוממתי מהרצפה והרגשתי את התחת שלי צורב המהירות בה היד שלך פגשה אותה, זה כאב וחירמן אותי יחד והמשכתי לתיק שלי, קראת לי לחזור אלייך ואני עניתי שרק אקח מהתיק ואחזור. באותו הרגע השתנה לך המבט בעיניים והפכת בשניה לטורף, הסתכלת עלי ואמרת לי בקול שקט ומאיים לבוא אלייך, ואני למרות שממש לא רציתי הסתובבתי עם הפנים למטה וחזרתי, הסתובבתי עם התחת אלייך ואתה החטפת לי עוד אחת.
אני? אני הגבתי בקול חזק.... ״אחחחחח״, קראתי באתר כמה צריך להיות שקטה ולקבל את הכל בהכנעה אבל ברגע האמת זה כאב ואני בן אדם שמגיב, אז הגבתי.
סובבת אותי לקיר ודחפת אותי קדימה, ראשי נמשך לאחור והמשכת בשלך לעבוד על התחת שלי, עד שהוא קיבל מספיק והאדים.
ואז שחררת אותי לעשן, על הרצפה בין הרגליים שלך כמובן, הנחת עליי את הרגליים שלך ואני לא התלוננתי, לא על הישיבה על הרצפה ולא על הרגליים שלך עליי. המשכת ללטף ומדי פעם למשוך בשיער ולהחזיק את הראש שלי כמו שאתה רוצה, סטירות קטנות ונעימות מדי פעם. משפט פה ומשפט שם על החיים עצמם.
לאחר כמה זמן, אולי שעה וחצי של ישיבה כזאת שלחת אותי לתיק הציוד. אמרת לי להסתכל, לגעת, לבדוק, לשאול ואני פשוט עמדתי והסתכלתי על הציוד, רציתי לגעת, לבדוק ולשאול ומשהו עמוק יותר עצר אותי, הרגשתי שזה לא שלי ואני לא יכולה ככה לפשפש לך בדברים, אז התקרבת אליי ופרסת את הציוד. אחד אחד הראת לי, נקבת בשם והדגמת לי. מבחר של שוטים, גאג, קולר, סרגל, מקל ועוד כל מיני דברים שאני כבר לא זוכרת איך קוראים להם.
זה ריגש אותי כל כך אבל אני הטיפשה לא יכולה להודות בכזה דבר. אני לא יכולה להודות בסוטה שאני ולהראות התלהבות מזה, זה לא נכון לי.
אבל יש דברים שהראש אולי לא מוכן להודות בהם במילים אבל הגוף מאותת בכל צורה. נטפתי מרוב רטיבות, הנשימות שלי התגברו ובגדול הייתי פשוט חתיכת זונה חרמנית באותו רגע (🤭).
ואתה, אתה כנראה כבר מכיר ויודע, תפסת לי את היד והצמדת אותי לקיר, הרמת את השמלה והעברת את האצבעות שלך על התחתונים הרטובים שלי, הספוגים שלי. חייכת חיוך מרוצה ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי באותו רגע.
צרחתי מעונג מגע הידיים שלך בי, התפתלתי ורעדתי כשהאורגזמה היכתה בי גלים שוב ושוב.
אני כותבת הכל ומנסה להבין... יש המשך והוא נכתב עכשיו.
