אני כבר לא זוכרת מה היה באיזה סדר אבל אני חושבת שאחרי זה התיישבתי שוב על הרצפה ומשכת את ראשי בין רגלייך, הצמדת אותי אל הזין שלך ואני שאפתי ונשמתי כשהפרצוף שלי שם, החזקת אותי ככה כמהדקות.
ואז ליקקתי ומצצתי והתענגתי על כל רגע, למרות הרפלקס הארור... קיבינימט.
לאחר מכן שלחת אותי למיטה, חיכיתי עם התחת אלייך ואתה התקרבת אליי מאחור, אחרי שסיככת אותיהתחלת לחדור אליי, מאחור.
הפעם האחרונה שניסיתי הייתי כל כך שיכורה שאני כמעט לא זוכרת מה קרה באותו בערב, וזה היה לפני יותר מדי שנים.
הרגשתי שאני עומדת למות, זהו... אני מתה. לא הצלחתי להתמודד עם הכאב שהפתיע אותי, הייתי בטוחה שאהיה מוכנה לזה, אבל לא. כל כך התאכזבתי מעצמי, כי רציתי את זה נורא וגם לא רציתי לאכזב אותך. אז עזבת את זה ועברת לזיין את הכוס שלי. אני כמעט בטוחה שאיבדתי את קרום הבתולין בפעם השניה, אם זה בכלל אפשרי. אני אחרי התנזרות של שנתיים (בפוסט אחר) ואפשר להגיד שהזכרת לי מה זה להזדיין ועוררת לי את הרצון שוב.
גמרת לי על הירך ומרחת עלי את הזרע שלך, אני לא יודעת איך זה גרם לי להרגיש. בסוף עזרת לי להתנגב ולנקות את עצמי, תודה.
אחרי קצת שיחות וניליות כמו שאתם קוראים לזה...
קמתי לשירותים ואחרי שיצאתי חיכית לי מחוץ לדלת עם מבט זדוני, ״תסתובבי״, ניסיתי לעשות לך פרצוף מסכן וזה לא ממש עבד אז פשוט הסתובבתי והשלמתי עם הגורל ואז משום מקום שאלת אותי אם אני רוצה עם היד או עם שוט. ואני.... אני פחדנית, כי אני יודעת עמוק בפנים שאני מתה להרגיש את השוט על התחת ומתה שישארו לי סימנים כאלה שלא אוכל להתקלח אחרי זה ימים עם כל הבנות במקלחות. אבל אני... אני פחדנית, לא מוכנה להודות אז אמרתי לך עם היד כי גם את היד שלך אהבתי להרגיש על עורי. ואז, התחלת, ואני לא יכולתי לשתוק או לא לזוז. כשאני זזה או גונחת מכאב אתה נדלק אפילו יותר, הפלת אותי לרצפה עם התחת אלייך וזיינת אותי שוב, זה כאב אפילו יותר וכל כך התגעגעתי לזה.
ככל שהערב התקדם והפך ללילה הבנתי שאני כנראה לא מספיקה לך, אתה כל כך מנוסה ואני סתם ילדה קטנה שמחפשת את עצמה. הייתי בטוחה שתלךואפילו רציתי להציע לך שתשאיר אותי לבד לכמה שעות ותצא אולי לאיזה מסיבה.
אבל נשארת בכל זאת, למרות שאני שקטה ולא מדברת הרבה, למרות שאני לא רוצה שתקשור אותי או תצליף בי, לא התייאשת, לפחות לא לגמריי.
והערב לא נגמר שם, הוא המשיך ללילה וניסית לגרום לי להיפתח, ודיברתי איתי על החיים שלך, שיתפת אותי כל כך הרבה ואני פשוט ישבתי שם והקשבתי, היה לי מה להגיד זה תמיד עמד לי על קצה הלשון.
אבל אני הדפוקה, אני לא הצלחתי לדבר... נשלטת שקטה... אני יודעת.
הלכנו לישון לפנות בוקר ובשש כבר קמתי לעבודה, חיבקתי אותך ומלמלתי תודה, הודת לי גם ונפרדנו כל אחד לדרכו.
וככל שאני חושבת יותר אני מאוכזבת מעצמי, כי עד שאני עושה צעד זה תמיד רק חצי, אני אף פעם לא מעיזה עד הסוף, תמיד נתקעת איפשהו ומשהו אצלי נחסם. אפילו נמאס לי לתרץ את זה בעבר הדפוק ובמערכות היחסים הדפוקות.
ובכל מקרה, אני שמחה על הלילה הזה, אני שמחה שפגשתי אותך.
וזהו, כל השאר, כל הבין לבין ישאר אצלי.
