בעבר הייתי חרמנית, פנטזתי, ביקשתי, עשיתי, רציתי
ואז פתאום נעלם לי החשק המיני. אולי לא ממש בפתאומיות...
הייתה תקופה שחשבתי שאני פשוט א-מינית, דבר שלא נכון כי היעד החשק המיני שלי היה כלפי חוץ.
חוסר רצון לאינטראקציה מינית עם בני אדם בלי קשר למגדר.
לעומת זאת, אני לעצמי הייתי מינית, אני מכירה את הגוף שלי, יודעת להביא את עצמי לסיפוק מיני, מכירה את הטעם שלי ואוהבת אותו ובאופן כללי עם חברים קרובים מדברת על מיניות בצורה מאוד פתוחה ונהנת לחקור את הנושא - אולי אפילו אלמד לעומק באיזה שלב בחיים.
אבל הרצון הזה לשכב עם מישהו, או בכלל שמישהו יגע בי היה כבוי לגמרי, אפילו לא פנטזתי על כך. זה כנראה קשור להרגשה בראש שלי שבגלל שאני מינית כלפי חוץ נפגעתי בצורות שבהן נפגעתי, כשהייתי בתקופה היותר טובה שלי הייתי פשוט מזדיינת עם מי שבא לי, איך שבא לי וכמה שבא לי, הייתי עוברת ליד אחד הקבועים שלי, מושכת בחולצה שלו בצורה לא מאוד עדינה, בורחת איתו לאיזה חור מבודד בקיבוץ ונותנת לו לעשות בי כרצונו ובעיקר כרצוני... בדיעבד כנראה שהמיניות שלי הביאה אותי לחוות דברים נעימים פחות ואולי אפילו נתנה לגיטימציה לאח של חברה טובה לאנוס אותי בעודי ישנה.. אני הריי גם ככה מינית ובטוח רוצה את זה.
על מה שחוויתי אני אמנם עוד לא מוכנה לדבר לגמריי בפתיחות, אבל לקחתי על עצמי מספר החלטות וההחלטות שלי היו משהו שדיברתי עליו כל הזמן.
החלטה מספר 1: אני לא אהיה בזוגיות. אהבה קיימת והיא אפילו נהדרת, לא בשבילי.
החלטה מספר 2: טוב לי לבד, אני לומדת את עצמי. אם ארצה לחיות את חיי עם מישהו, אלד ילד (לא חסרותדרכים היום).
החלטה מספר 3: מספר עשר יהיה האחרון.
שכבתי עם תשעה זכרים (כי להגיד ילדים זה קצת מתנשא אבל רובם לא באמת היו גברים) ואם יהיה עוד אחד הוא יהיה האחרון.
מחשבה מטומטמת וילדותית. אני יודעת! אבל זאת החלטה שקיבלתי על עצמי לפני גיל 20 אז זה עוד איכשהו מתקבל.
החלטה מספר 4: לא שוכבת עם מי שאני לא מכירה.
נגמר הסיפור של יחסים לא רציניים, אני רוצה משהו עם רגש, מהלב.
חייבת להגיד שבמשך שנתיים עמדתי בהחלטות האלה (שכתובות לא בדיוק לפי הסדר ואולי אפילו נוגדות קצתאחת את השניה). יצא לי לאהוב באמת מספר גברים אבל המיניות שלי והפחד מלהיות מינית שוב היה כל כך חזק שכל פעם היה לי חשוב להבהיר ״אני מפתחת רגשות אלייך, אוהבת אותך באמת אבל זה לא יתפתח לשום מקום״.
לא הרגשתי חוסר כלשהו, הרגשתי מלאה בעצמי, למדתי מה אני אוהבת לעשות, גיליתי תחביבים והשקעתי זמן בפיתוח עצמי.
ואז... אז הכרתי את הכלוב.
בחודשים האחרונים הבנתי שאני רוצה זוגיות ואני רוצה יחסים, אני רוצה לקבל אהבה והכי בעולם רוצה לתת אהבה. שמישהו יראה ויעריך. לגרום למישהו להתעורר עם חיוך.
ואז... אז הכרתי את הכלוב.
זה נשמע כמו טעות בכוונת תחילה אבל נכנסתי לאתר בלוגים פשוט וגיליתי עולם שלם שאף פעם לא באמת חשבתי עליו לעומק.
זה הגיע לי בדיוק בתקופה שבא אני מתחילה טיפול מקצועי יותר כדי להתגבר על הפחד הזה, ההרגשה שכל אחד יכול לראות את הפגיעות ולנצלה.
וזה מאוד מבדר שדווקא כשאני מתחילה טיפול כדי להתגבר על הפחד אני מגיעה לאתר שדוחף לי את הפחד לפרצוף וגורם לי לחשוב על הדברים לעומק.
כבר שלושה שבועות בעומס, מרגישה שהעולם עומד לקרוס לי על הגב, אני מבולבלות וכל יום שעובר אני מתבלבלת יותר אבל בתוך כל הבלבול הזה אני ״מגלה״ דברים חדשים שעושים לי סדר.
אני מבינה שהפחד הכי גדול שלי הוא גם הרצון הכי גדול שלי.
לא.
לא התכוונתי שאני רוצה שינצלו אותי, זה באמת משהו שאני לא אצליח להתמודד איתו. אני מדברת על זה שאני רוצה שמישהו יראה את הפגיעות שבי, יעזור לי להתמודד איתה, יבין אותי כשאני מקבלת סיבוב וכועסתאו בוכה, יחזיק אותי כדי שלא אברח, מישהו שפשוט יהיה שם בשבילי והכי חשוב שאני אוכל להיות שם בשבילו, שלא יפחד על הלב שלו אחרי שקיבל את שלי, שלא יפחד על המקום שלו ושלא יפחד להיות חלש מולי ושאניאדע שהכוח שלו והעוצמה שקיימת בו זה בעקבות החולשה הזאת. אני רוצה אחד שאוכל להבין במבט ושיביןאת הציניות שלי ולא יתעצבן עליי כשאני לא מבינה את שלו, שידע לזהות מתי זה הזמן לפקוד עליי ומתי אני יכולה להיות פאקינג ביץ׳ שלא כדי להתעסק איתה.
ויותר מהכל, אני רוצה לחזור להיות בחורה מינית שלא מתביישת לדרוש ולבקש שיזיינו אותה חזק... אני רוצה לחרמן מישהו עם המבט שלי למשוך לו בחולצה, להדביק אותו לקיר ואז שהוא יזכיר לי מי באמת שולט כאן במצב... רוצה לרדת על הברכיים ולהוציא לו את הזין... להתגרות עם הלשון קצת ועוד קצת ועוד ממש קצת, עד שידפוק לי מבט של ״תכניסי את הזין לפה כבר כלבה״
ובתקופה האחרונה ההבנה הזאת שיש בי רצון כזה, רצון בכלל לאהבה ולקשר זוגי אמיתי ועמוק. זאת חתיכת סטירה (לא סקסית במיוחד) שקיבלתי על הלחי ולמרות שהסטירה הזאת מטלטלת את עולמי אני מבינה שהיא הייתה הכרחית.
נו...
כמו בסרטים שמישהו מתעלף ושופכים עליו מים (לא לנסות בבית, סכנת חנק). אז כמו בסרטים אחרי ששופכים עליו מים הוא חוזר להכרה, מבולבל, לאט לאט המחשבות מסתדרות והוא מבין מה קרה וקורה סביבו.
אז משהו או מישהו שפך עליי מים, אחרי תקופה שהייתי חסרת הכרה ואני מרשה לעצמי להתבלבל.
ולמרות הבלבול אני מבינה שאני צריכה ללכת את הדרך הזאת לאט לאט ובזהירות. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שהתנסות כזו או אחרת תיהיה לי לטראומה. אז אני מעדיפה לא להגדיר את עצמי ולהכניס את עצמי לתבנית התנהגותית מסויימת.
אני נהנת מהכלוב, יש כאן אנשים מעניינים שכיף לדבר איתם או לקרוא אותם ובגלל האנשים האלה אני לא בורחת ובוחרת להתקדם מדרגה מדרגה לעבר המקום שלי בעולם, גם אם זה לא יהיה בדיוק כאן.
ובמקביל יש כאן אנשים שלמרות חוסר ההגדרה שלי מחליטים להכניס אותי לתבנית שלהם... כאילו ברצינות די עם ההודעות הסתומות האלה, ״תעני כלבה״ שנשלח במקביל ל״ערב טוב״ ????
אחותך כלבה ואל תתעסק איתי איש זר! לא. זה לא עושה לי את זה כשמישהו אנונימי באתר קניקי במיוחד קורא לי כלבה מבלי להכיר אותי.
לא סתם ציינתי בפרופיל לא לפנות אלי, לא סתם אמרתי שאני לא פנויה לזה כרגע. אם ממש תעניינו אותי אני אפנה אליכם לבד.
