כשאני מתחילה לכתוב, גם אם בראש שלי יש משפט אחד ברור מאוד לרוב הכתיבה מושכת אותי ואני מוצאת את עצמי כותבת דף אחרי דף בקצב מסחרר. אני לא מתביישת במה שאני כותבת או יותר נכון כותבת את מה שאני לא מתביישת בו.
ומעבר לכתיבה לעצמי יש לי צורך להוציא את זה החוצה, לא יודעת אם זה הרצון שמישהו אחר יקרא או המחשבה שאני צריכה שזה יצא ממני ויהפוך לסתם עוד סיפור שלא קשור בהכרח אלי.
הכתיבה שלי לא מסודרת אבל היא עוזרת לי לסדר את המחשבות ולפעמים היא סתם עוד דרך לנתח את הדברים.
אני אוהבת לאהוב
את זה אני הבנתי רק כמה שנים אחרי שסיימנו את הקשר.
אתה כבן אדם, אין לי הרבה מה להגיד עלייך, שנתיים היינו בקשר, מערכת יחסים דפוקה לחלוטין.
הייתי בת חמש עשרה כשהכרתי אותך שזה לא ממש הגיוני כי הייתי בתיכון (חטיבת ביניים- וואט אבר) כבר שנה שלישית.
אתה גדול ממני רק בשנתיים ובתיכון שלנו כולם מכירים את כולם, חוץ ממני. אני לא מסתכלת לצדדים, אני לא מחפשת חברים. אני חברותית מאוד אבל החיפוש הזה ולהיות במרכז העניינים, זה אף פעם לא הייתי אני. התרכזתי במעגל החברים שלי ולא עניינו אותי רעשי הרקע מסביב.
ראיתי אותך מספר פעמים לפני שהכרתי אותך באמת, אתה הריי היית תמיד במרכז העניינים כמה שאתה גבוה, גדול, בולט מעל כולם, החבר המצחיק בחבורה, אי אפשר להתעלם ממך. אבל אני, אני לא מסתכלת לצדדים ועד אותו ערב שבאמת נתתי חשיבות לקיום שלך בעולם שלי לא באמת הכרתי אותך.
הגעתי לדירה שלך אחרי שחברה שלי סחבה אותי לשם כדי לראות את החתיך ההוא שהייתה מאוהבת בו כבר שנה ואני סתם הלכתי בתור החברה הטובה שאני, ישבתם שניכם כמו מלכים בחצר ועישנתם נרגילה, אני התחמקתי ממבטים ורק חיכיתי לעוף משם בחזרה למגורים. הייתי ביישנית (עדיין) אבל לא הייתי שקופה, תמיד ידעו שאני נמצאת בחדר ואי אפשר להתעלם ממני אבל האינטראקציה המוזרה הזאת שבה אני נמצאת באותו חלל עם חברה מאוהבת, השמוק שבו היא מאוהבת ואתה שאותך אני בכלל לא מכירה, המצב הזה גרם לי להיסגר אפילו יותר, זה כאילו נכחתי בחלל הזה נגד רצוני רק כדי לעזור לחברה הזאת לממש את אהבתה (זה לא קרה). אחרי שלום מבוייש, שיחת חולין וכמה בדיחות שאני לא זוכרת, לחצתי על חברתי ללכת כי עוד מעט כיבוי אורות נעלמנו משם ושכחתי מכל הערב המוזר הזה.
עד היום אני לא יודעת מה עשיתי או מה תפס אותך בי, אולי זאת הביישנות הזאת שנתפסת כאתגר - לכולם יש רצון לחדור מבעד לקליפה, אולי זה האגו וההפתעה על כך שאני לא מכירה אותך ואתה לא מעניין אותי ואולי סתם כי היית פאקינג חרמן שבדיוק סיים קשר לא משמעותי במיוחד (כן, זה כנראה כי אתה חרמן).
שלחת לי הודעה אחרי שבוע, עניתי לך והצעת שניפגש, אולי נעשן נרגילה ונדבר קצת ולמרות שלא באמת עישנתי באותה תקופה הסכמתי להיפגש איתך.
אלוהים יודע למה הלכתי לשבת איתך באותו ערב, אולי זאת הסקרנות הזאת שאם הייתי חתולה כבר מזמן הייתי מתה, אולי זה השעמום והחיפוש לדברים מרגשים, אולי זה סתם כי זה גיל שאתה יותר פועל מחושב על הפעולות שאתה עושה.
קבענו במגרש הכדורגל וישבנו על המדרגות שמשקיפות על הנוף, נוף שלא ממש ראינו בגלל השעה המאוחרת.
להפתעתי הרבה (או שלא) נרגילה לא הייתה שם ואתה, אתה סתם שאלת אותי שאלות על מה עבר עליי באותו יום וחארטה כזאת ששואלים מנימוס ואז, פשוט נישקת אותי... לא הגבתי והזזתי אותך הצידה כי אני אף פעם לא התנשקתי קודם לכן ואני בכלל אחכה עד גיל שמונה עשרה לאביר על הסוס הלבן שאיתו אתחתן ואביא ארבעה ילדים ונחיה באושר ועושר עד עצם החארטה הבאה.
אבל אתה, חתיכת שמוק (המילה הכי טובה בעולם) עקשן תפסת אותי בעדינות וכוח יחד ונישקת אותי שוב, הפעם החזרתי לך באותו המטבע (טוב אולי לא באמת אחכה עד גיל שמונה עשרה) וכשזה נגמר זרקתי תירוץ של שעה מאוחרת וכיבוי אורות, אספתי את עצמי והלכתי.
את הנשיקה הראשונה שלי אני לא יודעת איך לתאר.. לכולנו הייתה פנטזיה לאיך ועם מי זה יקרה.. בטח עם מישהו שממש נאהב או אולי סתם מישהו כדי להגיד שזה כבר קרה. אולי זה יקרה ברגע מאוד רומנטי עם מלא פרפרים בבטן ואולי זאת סתם תיהיה נשיקה של אמת או חובה ולחץ חברתי.
אני, אני באמת פנטזתי על האביר על הסוס הלבן (קקה רומנטית שכמותי) ומה שקיבלתי בפועל זה את הקיבוצניק על הטוסטוס עם השפם הקטן של גיל ההתבגרות והמגע המחוספס והמגושם , עם מילים חסרות משמעות בשבילו אבל מלאות רגש בשבילי...
ואולי כזאת אני..
לפעמים בשביל הפנטזיה של האביר על הסוס הלבן אני פשוט מתאהבת בלאהוב, אני שומעת מה שאני רוצה ומפרשת את הדברים כמו שנוח לי, כדי שהכל יתיישב בדיוק מופלא בתוך הפנטזיה.
לפעמים אני חושבת על זה, במבט אחורה על השנים (נשמעת בת 200), איך דבר הוביל לדבר והאם במידה ולא הייתי הולכת עם אותה חברה באותו הערב ומכיר אותך, האם עדיין היינו נפגשים?
אולי בכלל הייתי נשואה היום עם ארבעה ילדים, אביר סביר וחמור לבן שאיבד את אפקט הסוס וההילה... אמאלללה, זה היה יכול להיות ממש מפחיד!
אז, תודה רבה לך חברה יקרה ♥️