״ואָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״
חמש יחידות במחשבת ישראל והדבר היחיד שאני זוכרת זה את משל ״מים לשניים״.
יום שמש חם ושני אנשים הולכים יחד בדרך מדברית, כשרק לאחד מהם יש כד מים. הצרה היא שהמים אינם מספיקים כדי להחזיק את שניהם בחיים אלא מספיקים רק לאחד מהם להגיע לעיר הקרובה.
וכעת נשאלת השאלה, מה עליהם לעשות?
זאת אומרת, מה על האדם שמחזיק במים לעשות?
מי מאיתנו לא מכיר את ״ואהבת לרעך כמוך״, מצווה גדולה ביהדות, אולי הכי גדולה, אחרי ״פרו ורבו״ שהיא ממש הכי גדולה, אחרי ״לאכול מצה״ (רטובה עם שוקולד כמובן), אחרי ״לא לבשל בשר בחלב״ שזה קצת לפני ״לא לאכול בשר וחלב״ ומה בעצם גרוע יותר?, אחרי ״לבדוק סימני חגבים״ (הסבר בבקשה), אחרי ״לא לגלות ערוות אב, אם, בת, בן, אשת, איש״ בקיצור פשוט לא לגלות ערווה בכלל, גם אחרי ״לא לנחש״ וכמובן ״לקדש את זרע אהרון״ אפשר גם סתם לקדש זרע לפי דעתי, מי ידע?
יש גם ״ללמד תורה״ שמופיעה לפני ״ללמוד תורה״ ואז אני שואלת איך אפשר ללמד משהו שבעצמך לא למדת? מאוד מבלבלות כל המצוות האלה. שיהיה.
יש עוד כמה מצוות בדרך (אולי הן לא בדיוק מסודרות ככה), אבל יש את זאת שכולנו מכירים.
יש המקעקעים על עורם, יש שמתהדרים בעשיית מצווה זו, יש הענווים שמקיימים בשקט, יש כאלה שגם לא מקיימים כלל. אבל כולנו או לפחות רובנו הגדול מכיר מצווה זו.
ואת רובנו לימדו ש״ואהבת לרעך כמוך״ משמע לאהוב את האחר וזה ממש מזל כי כבר חשבתי שתיהיה דילמה למי לתת את המים.
בחזרה למשל....
"שניים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו״
שיטתו של בן פטורא נראית תמוהה מאוד, שהרי אין שום היגיון בכך ששניהם ימותו ואיש מהם לא יינצל.
עכשיו זאת דילמה ואם אין שום היגיון בכך ששניהם ימותי ואיש מהם לא ינצל אז מה עליהם לעשות?
כאן הקשיש (חטייאר?) רבי עקיבא נכנס לתמונה
״עד שבא רבי עקיבא ולימד: 'וחי אחיך עמך' - חייך קודמים לחיי חברך"
ואם ״ואהבת לרעך כמוך״ הרי שאתה צריך ואף מחויב לאהוב את האחר כפי שאתה אוהב את עצמך, על כן אתה חייב קודם לאהוב את עצמך.
ופה... בדיוק פה מתחילה הבעיה. זאת הדילמה הגדולה. הדילמה המרכזית.
לפעמים נדמה לי (אני בטוחה) שיותר קל לתת אהבה לאחרים מאשר לעצמך, יותר קל לתת לחברך לשתות מים בידיעה שתציל אותו מאשר לשתות המים בעצמך בידיעה שחברך ימות.
ואז בדיוק כשכך נדמה לי, אני מבינה לרגע את רבי עקיבא שחידש כי חיי האדם קודמים לחיי חברו ועל כך שעליו להציל עצמו ולדאוג לחיו בטרם דואג לחברו.
הרי איך אוכל לדאוג לחיי חברי אם לא אדאג לחיי שלי?
וכשאנחנו מתהדרים ב״ואהבת לרעך כמוך״ הכי חשוב לזכור שאם לא נאהב קודם את עצמינו ונדאג לחיינו לעולם לא נוכל באמת לדאוג ולאהוב את חברינו.
חמש יחידות מחשבת ישראל והדבר היחיד שאני זוכרת זה את משל ״מים לשניים״ וגם את זה אני מערבבת עם״ואהבת לרעך כמוך״, כמה זה באמת שונה מ״חיי האדם קודמים לחיי חברו״ הרי בסוף שני המשפטים האלה מתכוונים לאותו הדבר.
אני אולי לא מקורית
אבל אני עושה מה שמרגיש לי נכון ומשמח אותי
גם אם זה לא תמיד מתאים לאנשים מסביב
גם אם ראיתם את זה כבר
גם אם אני לא היחידה שעושה את זה
אני עושה מה שמרגיש לי נכון, עושה מה שמחייך איתי.
ואהבת.
