אני יושבת על הרצפה, מסביבי חושך מוחלט ואני מרגישה את המבטים, למרות שהעיניים שלי פקוחות אני לא מצליחה לראות אף אחד, רק להרגיש את עשרות המבטים, אולי מאות, אולי יותר אני לא יודעת. אני תוהה לעצמי איך זה שאצלי הכל חושך ועדיין כולם רואים, אני מתרוממת מהרצפה המנחמת.
אני מנסה לגשש באפילה ונתקלת ביריעת הפלסטיק, זה מרגיש כמו וילון, וילון שחור, אולי בגלל זה הכל חשוך? אולי אם אצליח למצוא פתח יציאה, אולי אם אצליח לגשש את הדרך החוצה הכל יתבהר? אני מחפשת ומחפשת, מסתובבת במעגלים בתוך כל החושך הזה ואני מרגישה איך המבטים מתרבים, איך כולם רואים, רואים אותי הולכת לאיבוד בתוך כל החושך הזה.
הבזקי אור, פנסים מעומעמים, ניסיונות להאיר אותי לא צולחים ואני רק מנסה לגשש את הדרך החוצה, אני לא יודעת אם שם יהיה יותר טוב, אבל אני יודעת שלשבת על הרצפה בחושך זה כבר לא בשבילי, אני רוצה לצאת מחוץ לוילון, רוצה לראות את מה שכולם מביטים בו.
כבר מאות או אלפי סיבובים עשיתי בתוך כל החושך הזה, והינה עוד סיבוב אחד ואני חוזרת לשבת על הרצפה ולהרגיש במבטים, סיבוב אחרון ודי. כמה סיבובים כבר עשיתי? בסיבוב הבא אני מפסיקה, הבטחה מטומטמת, עוד אחת לאוסף. סיבוב אחרון ודי? על מי אני מנסה לעבוד כאן? הרי הסיבובים האלה הם שמחזיקים אותי, בתקווה שבסיבוב הבא אמצא פרצה, חור קטן שיקח אותי מתוך החושך הזה.
סיימתי עוד סיבוב, סיבוב אחרון, אני נשכבת על הרצפה, אפילו לשבת כבר אין לי כוח, חיבוק עוברי קטן, חיבוק לעצמי. אני נשכבת על הגב, פורשת את ידיי ורגליי בצורת כוכב, נושמת עמוק, עוצמת עיניים.
פרפר קטן, זה שאני כל כל מפחדת ממנו, מתיישב לי על כף היד, איך הוא בכלל נכנס לפה? איפה הפתח? הוא מלטף לי את היד, מתיישב לנוח, אולי עדיין נשאר פה משהו, אולי לא הכל חשוך?
פרפר אחד קטן בתוך כל החושך הזה, פרפר, זה שאני כל כך מפחדת ממנו, זה שיכול פשוט לעוף לאן שירצה, זה שחי יום אחד שלי אבל כמו חיים של אלפים. פרפר אחד שמאיר את כל החושך הזה. הייתי רוצה להיות פרפר, פרפר אחד קטן שמאיר את כל החושך הזה.
פתאום כל החושך מתבהר והוילון מרגיש מגן ואולי בכלל כל המעגל הזה שבתוכו אני מסתובבת, אולי החושך הזה שאני כל כך רוצה לברוח ממנו הוא בעצם מגן. אולי אני בתוך הגולם, אולי בסוף אהיה פרפר, פרפר אחד קטן שיאיר קצת את החושך בעולם. אולי אהיה פרפר מרשים גדול כנפיים, אולי אהיה פרפר מרתיע עם עיניים על הכנפיים כאלה שנועדו להפחיד. אני אהיה פרפר, אני אולי בתוך הגולם כרגע, אני עוד מעט, ממש בקרוב אני אצא מכל החושך, והאור יאיר אותי, אהיה כמו הירח, אקרין את אורם שם אחרים דרכי.
פרפר של אור בתוך כל החושך הזה. חושך שנועד להאיר.