סתם כזאת פריקה מבולגנת

פעם באמת לכל אחד היה שיר

אני מדביקה לאנשים משמעויות

לפעמים המילים והמחשבות שלי לא מספיקות, אז אני מדביקה שירים

לכל אחד שיר, לפעמים סיפור, לפעמים אני מדביקה דמויות, תמונות, תזכירים.

יש את איתי, זה שלא מתעסק ברגשות יותר מידי, זה שנכתבה לו הבלדה לנאיבית גם

יש את זה שאי אפשר שלא להתאהב בו

את זה שאולי נדבר

יש את זה שעכשיו גילה שהוא אשם, אני אשמה, ללא אשמה, הוא הראשון כנראה

יש את זאת של צב צבי צבי הנינג׳ה, השותפה השקטה 

יש את זה שמזכיר לי את הירח, האימוג׳י של הירח, עם החיוך והשקט שהוא משרה

יש את השלושה שאת השיר שלהם אני לא יכולה לשמוע

ויש את זאת שסיפור אהבה אינדיאני מזכיר לי אותה

לפעמים המילים והמחשבות שלי לא מספיקות, אז אני מדביקה שירים, סמלים ותמונות על זכרונות.

זה עושה לי סדר