אנחנו יושבים בפאב השכונתי הקטן, זה כבר חצי שנה שהמקום הזה הוא כמו הבית. לילות של שיכרות ואיבוד חושים, ריקודים עד אור הבוקר וזיכרונות מתוקים שלא ישכחו. אתה שותה בירה כרגיל ואני עם כוס יין ופייסל, זה הרגע הזה שחקוק לי בזיכרון אתה יושב מולי בשולחן המרובע ויש גם את החבר הזה שלך שאני לא מכירה ואתם מדברים ביניכם ומשלימים פערים ואני רק סופגת את האלכוהול והוויד עמוק לתוך הגוף ומשחררת מהימים האחרונים, אני מסתכלת עליך בעיניים תוהות על מתי ואיך התחלתי להסתכל עליך כמו עכשיו.
ברקע מתנגן השיר של טונה ונצ׳י נצ׳, אתה לא ממש מחבב אותם אבל מכיר את כל המילים בע״פ וברגע ההוא של ״אני סתם בחור שכונה שמאוהב ב...״ אתה מסתכל לי עמוק בעיניים והמבט שלך גורם לי להרטיב.
ואני כבר יכולה לחשוב על כמה דרכים לסיים את הלילה הזה אך במקום למשוך אותך לשירותים ולתת לך לזיין אותי בכוס ובתחת ולמשוך לי חזק בשיער כך שגם המוזיקה לא תצליח לעמעם אותי או לחכות שנגיע לדירה ולרדת על הברכיים ולמצוץ לך את הזין תוך כדי שעיניי מתמלאות דמעות ואני מתגברת לאט על הרפלקס ומצליחה להכיל אותך עד הגרון, במקום כל המחשבות והפנטזיות האלה אני מחייכת אליך ומושכת אותך לרקוד.
אתה מהבחורים שלא רוקדים ואני זונת צומי לא קטנה שצריכה לרקוד באמצע הרחבה כדי לקבל את מלוא תשומת הלב. אתה מופנם ואדיש בצורה שגורמת לי לצאת מדעתי ולהרטיב את התחתונים באותו הזמן, אני מעמידה אותך ליד השולחן ומתחילה לרקוד, החבר שלך שורק וצוחק בצד אז אני מסתובבת ומתחככת עם התחת שלי בזין שלך ולרגע אחד אתה משתחרר ומלטף לי את הישבן ואז חוזר לפאקינג בן זונה המאופק שאתה ומלא החוקים שאתה מסרב לשבור.
שבועיים אחרי זה אתה טס למזרח ואני נשאבת לעולם משעמם שנע בין עבודה לבית במקום הכי רגוע, הספרים לוקחים אותי למחוזות מופלאים והפייסלים מנתקים אותי לפעמים מהמציאות המשעממת, בין עבודה לפייסל לספר וכוס יין אני מוצאת זמן לדבר איתך. שיתפתי אותך בכל מה שעברתי בחצי שנה האחרונה בחברתך, סיפרתי לך את הדברים שהיה לי הכי קשה לדבר עליהם והיו פעמים שגם קיבלתי ממך תגובות לא ציניות או אדישות כמו שאתה רגיל, בפעם האחרונה שדיברנו אמרת לי שאתה חוזר לארץ ואני סיפרתי שהתחלתי לעבוד במקום אחר, קיבלתי את זה שלפעמים לא תמיד מסתדר לנו כמו שאנחנו רוצים.
היום בבוקר התנגן השיר שבתוכו שומר לי על שני אנשים, אחד מהם זה אתה.... עולם משוגע.